[1] כיון דאחרים נמי לא מחייבי אלא מדרבנן, דק"ש דרבנן.

[2] דהיינו שיעשה בכסף החבלה איזו קרן, והרווח לילד.

[3] ואף שאם לא זן אותה לא יכול לקחת את הכסף שהיא מרויחה, דמה שיכול אדם לומר לעבדו "עשה עמי ואיני זנך" זה דוקא בעבד כנעני, שיכול לומר שכל היום יעבוד אצלו ובלילה יחזר על הפתחים, אבל בע"ע וכ"ש בבתו לא יכול לומר לה ת"עשי עמי ואיני זנך". אלא מיירי במה שיש בשבת עדיפות על מזונותיה, ועל זה קאמר שפטור.

[4] וגם כאן כנ"ל, דהיינו רק מה שהשבת עודף על מזונותיה, אבל כדי מזונותיה תקח הבת לעצמה, כיון שצריכה לזון בהם, דלא יכול האב לומר לבתו ת"עשי עמי ואיני זנך".