[1] אכן, כל נידון זה אינו כר' אמאי, דאיהו ס"ל דכל שבועה שהדיינים משביעים לא שייך בה שבועת ביטוי. ובתוס' (בד"ה לאפוקי) הוסיפו, שגם אינו כדברי שמואל שאמר שכל שבועת ביטוי שאינה שייכת בין בעבר ובין בעתיד פטור עליה, וכאן אינו יכול להשבע על העתיד שנאנסה וכדומה.

[2] דבין כך הוא פטור - דהיינו שלא פטר את עצמו בממון ע"י השבועה, דבין אם באמת נאנסה הוא פטור ובין במה שהיה - שמתה מחמת מלאכה, ורק יש כאן שבועת ביטוי, ולכן אינו חייב אלא חטאת.

[3] בין השוכר ובין השואל, במקרה זה הם באו לפטור את עצמם בשבועה לשקר, וכיון שיש כאן כפירת ממון חייבים אשם.

[4] דבא לפטור עצמו באונסין, והאמת שהוא חייב בגניבה ואבידה.

[5] דבין כך הוא חייב - דהיינו שלא פטר את עצמו ממון ע"י השבועה, דבין אם באמת נאנסה הוא חייב ובין במה שהיה - שמתה מחמת מלאכה, ורק יש כאן שבועת ביטוי, ולכן אינו חייב אלא חטאת.

[6] דאינו פוטר את עצמו דבכל מקרה הוא חייב, ויש כאן רק שבועת ביטוי.

[7] בהמשך הגמ' דחתה ואמרה שדברי רב לא נאמרו בפירוש, אלא מתוך מעשה שהשומע סבר שהטעם שפטר רב הוא משום שומר שמסר לשומר פטור, אבל באמת במקרה שם היה פטור גם בלא טעם זה - כיון שבכל פעם היו מפקידים אצל השומר הזה.

[8] אכן אם החזירה לבית ומתה, גם אביי מודה שפטור - דאין לומר שהבלא דאגם עדיין מועיל בה להורגה. וכן מודה רבא שאם נגנבה קודם באגם - ואח"כ מתה כדרכה ביד גנב שחייב, דכיון שגם אם היתה חיה היתה נשארת אצל הגנב, ונמצא שהבעלים כבר הפסידו אותה בשעת הגניבה שהיתה בפשיעה - ולכן חייב.

[9] פי', דאפשר שמחמת הפשיעה עצמה מתה - ושאם היתה נשארת בבית לא היתה מתה, די"ל שהבל האגם הרגה. ולא דמי לכל תחילתו בפשיעה וסופו באונס, כמו גבי שנתן את פקדון כספו של חברו בצריפא דאורבני שהוי פשיעה לגבי אש ושמירה לגבי גנבי, שאם לבסוף נגנבה אין האונס מחמת הפשיעה.

[10] וגם בבית היתה מתה, משא"כ גבי צריפא דאורבני, שאם היה משמר את הכסף במקום הרגיל שיש לשמר - דהיינו בקרקע, היה נשמר גם מגנבי, והגנבים שמצאו את הכסף בצריפא דאורבני לא היו מוצאים אותו אם היה מטמין אותו בקרקע.

[11] ומבואר בתוס' (בד"ה אי) שאפי' אם תקף אותה והחזיקה - ותקפתו ונפלה, דהיינו שהיתה חזקה ממנו ולא הצליח לתפוס אותה חייב, כיון שהוא פושע בעצם זה שהעלה אותה למקום כזה - שלא היה לו להעלותה לשם.

[12] כיון שהיה לו לתוקפה ולא תקפה.

[13] כך מבואר במשנה לקמן (דף צג:), והעמידה הגמ' באופן שתקפתו ועלתה ותקפתו וירדה, שבאופן זה השומר אנוס.

[14] דאנו אומרים שמחמת האויר הקר של ההר, או מחמת שטרחה והתעייפה בעלייה, לכן מתה. והיינו שהמיתה היתה מחמת הפשיעה.

[15] גם לאביי פטור, דכיון שכן דרך הרועים להעלות שם לרעות אין זה פשיעה כלל, ולכן כשמתה כדרכה פטור.