במדרש: "בראשית" בזכות שלושה דברים שנאמר בהם ראשית נברא העולם- חלה, מעשר וביכורים. צ"ב למה שלושת אלו ולא תרומה שגם היא נקראת ראשית? ולמה בזכותם נברא העולם?
מהר"ל, דרך חיים (פ"ה מ"ח, עמ' רמ"ב, ד"ה ובמדרש): העולם קיים בחסד ה', ולא ראוי לעשות חסד אלא עם מי שעושה חסד [-ולכן חסדים שעושים בני אדם, בזכותם העולם קיים]. והנה חסדי ה' מתחלקים לשלושה- א] דבר שהוא עיקר החיוּת כמו הלחם. ב] דבר שבהעדרו הוא חסר אף שיש קיום בלעדיו. ג] דבר שאין חֶסר בלעדיו, אלא שה' הטוב משפיע טוב גמור לאדם. כנגד זה שלושת המצוות הללו- חלה על חיוּתו של האדם והדברים ההכרחיים, מעשר כנגד השלמת החסרון כי הפירות אינם חיוּתו של האדם אבל בלעדיהם היה העולם חסר, והביכורים אין להם שיעור (ולכן הם לא באו להשלים חסרון) אלא שאדם מתאווה אל פרי הביכורים, ולכן כאשר נותן ביכורים הוא ראוי שישפיע לו ה' טובה אף שאין חֶסר בהעדרה. 1
מהר"ל, נצח ישראל (פ"ג, עמ' ט"ז, ד"ה וכבר מבואר): 2 העולם נברא בשביל שיש לו התחלה, וכל התחילה היא יחידית, ורק משום כך ראוי העולם להבראות- כי מאת ה' שהוא אחד נברא האחד, ובשביל האחד נברא כל השאר, כי היחיד צריך השלמה ומהצד הזה בא הריבוי. זהו ענין 'בראשית'- בשביל ראשית שהיא אחת, נברא הכל כהשלמה. 3 לכן אמרו שיש שלוש ראשיות- ביכורים כשהתאנה יחידית והיא שלמה כשלעצמה, מעשר כשנתקבצו יחד ועשה כרי, וחלה כשנתגלגלו ונדבקו יחד. 4 כך גם סדר הבריאה- בתחילה הפשוטים אשר כל אחד בפני עצמו וזהו עולם העליון השכלי [-עולם המלאכים הרוחניים], אח"כ הנבראים שמצטרפים ומתקבצים יחד וזה עולם האמצעי שיש בו חיבור- קיבוץ הגלגלים [-מערכת הכוכבים], ואח"כ אותם שמתחברים בהרכבה גמורה, העולם התחתון שיש בו הרכבה מזגית (לעומת העולם האמצעי שיש בו רק הרכבה שכנית). לכן מצות ביכורים כשיש תאנה אחת ואין צורך בקיבוץ (כי הפשוטים [-הנבראים הרוחניים שאין בהם חומר] אין להם חיבור), מעשר צריך חיבור של עשרה, וזה נגד הבריאה שיש בה חיבור בלי הרכבה [-מערכת הכוכבים כדלעיל], וחלה נגד הבריאה שיש בה הרכבה גמורה (והאדם הוא חלתו של עולם.) 5 ועוד- מצות ביכורים באה על תחילת יציאת הנברא לפועל, מעשר מצד הנברא- כאשר נגמר הפרי אחרי המירוח ועומד לעצמו, ומצות חלה מצד חיבור החלקים, ובכל אחד מהם יש ראשית.
לעומת זאת תרומה לא באה להשלים חֶסֶר שהרי שיעורה בכלשהו, ולא באה להנאה כביכורים שמהם נהנה האדם מהחידוש. (ע"ע תוי"ט מה שדן בדברי המהר"ל הללו.)
המהר"ל שם (תחילת פ"ג) עוסק בשאלה דלהלן- כשם שמאש יוצא חום, כך מבורא שהוא אחד צריך לצאת רק אחד [כלומר- התוצאה צריכה להיות דומה לסיבה שהולידה אותה], ומנין באו ריבוי הנבראים? [אולי ניתן לכתוב זאת בשפה פשוטה- הבריאה כולה באה כדי לגלות את יחודו יתברך, ועל הנבראים להיות דומים לבורא ולגלות את יחודו ואחדותו, וצ"ב היכן מתגלה היחוד בנבראים, והרי יש בהם ריבוי?] על כך עונה המהר"ל שאכן הבריאה התחילה מ'אחד' שהוא ה'ראשית', ואותו 'אחד' זקוק לריבוי של נבראים למלאות את חסרונו, כי מעצם היותו נברא הוא חסר ומוגבל וזקוק להשלמה [כדוגמת האדם שנברא חסר וזקוק לאשה שתשלים אותו ואמרו חז"ל שאלמלא האשה היו אומרים שהאדם הוא אלוה כי הוא יחיד בתחתונים, כלומר- האדם בהכרח מעצם בריאתו נברא חסר שהרי רק הבורא הוא בלתי בעל גבול ואילו הנבראים הם בעלי גבול, והחֶסֶר הזה הוא המאפשר את קיומו כי אם היה שלם היו טועים בו שהוא אלוה], נמצא שהריבוי בא לא מצד הבורא שהוא יחיד, אלא מצד הצורך של המקבל- הנברא שיש בו חֶסֶר הזקוק להשלמה. וע"כ דנו חז"ל מהו ה'ראשית' שממנו הכל התחיל. [וה'ראשית' הוא קודש כי הוא מגלה את יחודו יתברך, עי' בשאלות הקודמות]. בהמשך דברי המהר"ל מבואר שהטעות בהבנה הזו היא השורש לעבודה זרה, כי אלמלא ההבנה הזו, ריבוי הנבראים מראה לכאורה חלילה שיש ריבוי כוחות הפועלים בבריאה ואין מקום לגילוי היחוד.
ע"ע במהר"ל שם (בתחילת פ"י) אודות בחירת ישראל שהם ראשית, ולכן לא יתכן שיוחלפו באומה אחרת.
המהר"ל לא כתב במפורש למה תרומה איננה בכלל שלושת אלו, אבל מבואר מדבריו שתרומה איננה תלויה בקיבוץ כמעשר (שהרי אין בה דין שיעור של אחד מעשר), ומאידך איננה כביכורים כי פרי הביכורים איננו תלוי בשאר פירות- שהרי מפריש אפי' תאנה יחידית, ואילו בתרומה אי אפשר לעשות את הכל תרומה אלא צריך לשייר חולין.
ע"ע במהר"ל בנתיבות עולם (נתיב התורה פ"א עמ' ח') אודות ההקבלה לשלושת העולמות, ושם דיבר על חלה (כנגד המורכבים בני העולם התחתון), תרומות ומעשרות (כנגד הפשוטים שאין בהם הרכבה- בני העולם העליון, כך מצוה זו כאשר התבואה בשלמות- אחרי המרוח.) ויובלות (-מעלה נבדלת בלתי גשמית שאיננה תחת הזמן כלל, כנגד העולם העליון). ע"ע בדרך חיים (פ"א מי"ח, עמ' נז:) שהרחיב אודות שלושת העולמות.
שאלות על רש"י
רש"י: לא היה צריך להתחיל וכו': קשה שלא נכתב בתורה דבר שלא לצורך?
גור אריה: י"ל שאין לכתוב בתורה אלא את המצוות המעשיות שהרי תורה מלשון הוראה, שהרי ספר איוב לא נקרא תורה אף שכתבו משה.
רש"י: לא היה צריך להתחיל וכו': רמב"ן: קשה שפרשה זו נצרכה כדי שלא יאמרו שהעולם קדמון?
גור אריה: יציאת מצרים היא ראיה על מעשה בראשית ולא להפך.
רש"י: שהיא מצוה ראשונה וכו': אולי פרשיות אלו נכתבו בשביל מצות מילה וגיד הנשה הכתובות בהן?
גור אריה: אף מצות מילה וגיד הנשה נצטוו מפי משה, ואילו הייתה התורה מתחילה ב"החודש הזה לכם" היו המצוות הללו כתובות במקום אחר.
רש"י: שאם יאמרו...לסטים אתם: עדין קשה מה עניין נתינת הארץ אצל מצוות התורה?
גור אריה: רוב המצוות תלויות בירושת הארץ וישיבתה (תרומות, בנין בית המקדש) ואין להן קיום לפי טענת 'ליסטים אתם', ואף המצוות כולן שייכות [בעיקר] בארץ.
רש"י: שאם יאמרו...לסטים אתם: אם זה הטעם, למה נכתבו שאר הסיפורים שבתורה?
גור אריה: מחמת טענה זו סיפרה התורה כיצד היו כל הדורות מכעיסים ובאים עד שבא אברהם וניתנה לו הארץ, וזכו בה זרעו, וקויים בהם "גר יהיה זרעך...ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".
רש"י: שאם יאמרו...לסטים אתם: גו"א- מה טענתם, והרי כנען עבד לאחיו, ומה שקנה עבד קנה רבו?
גור אריה: בארץ ישראל נאמר "וירשת וישבת" ואם זכו בארץ על ידי קנין מעבדם- אין זה דרך 'ירושה'.
גור אריה: נח עשה את כנען עבד בתנאי שהוא יזכה בארץ, ולכן אם יטלו ממנו את הארץ תתבטל עבדותו.
גור אריה: נח נתן לכנען את הארץ על מנת לשבת בה, ושכשנותן דבר לעבד רק לתשמיש מסוים לא קנה הרב, עיי"ש עוד.
רש"י: בשביל התורה וכו' ובשביל ישראל: למה לשם כך נברא העולם?
גור אריה: הבריאה נבראה לכבודו יתברך, ואין כבוד מהנבראים אלא כאשר ישראל מקיימים את התורה. 1
גור אריה: התורה ראשית כי קדמה לעולם וממנה השתלשלה הבריאה, וישראל ראשית כי הם תכלית הבריאה וסוף מעשה במחשבה תחילה.
ע"ע במהר"ל (דרוש על המצוות עמ' נב ד"ה ומפני) שלשון הכתוב 'בראשית' [ולא 'ראשית'] מפני שע"י התורה שהיא ראשית ברא הקב"ה את עולמו, כי התורה תכלית הבריאה.
רש"י: בשביל התורה וכו' ובשביל ישראל: מה משמעות הדבר?
גור אריה: הבריאה נבראה לכבודו יתברך, ואין כבוד מהנבראים אלא כאשר ישראל מקיימים את התורה. 1 2. גור אריה: התורה ראשית כי קדמה לעולם וממנה השתלשלה הבריאה, וישראל ראשית כי הם תכלית הבריאה וסוף מעשה במחשבה תחילה.
ע"ע במהר"ל (דרוש על המצוות עמ' נב ד"ה ומפני) שלשון הכתוב 'בראשית' [ולא 'ראשית'] מפני שע"י התורה שהיא ראשית ברא הקב"ה את עולמו, כי התורה תכלית הבריאה. ע"ע בשאלה 11 מהי המשמעות של ה'ראשית'.
רש"י: ואם באת לפרשו כפשוטו וכו': כיצד יתפרשו הפסוקים לפי זה?
רש"י: בשביל התורה וכו' ובשביל ישראל: דעת רבי ברכיה במדרש שמשה הוא הראשית שבזכותו נברא העולם, וצ"ב מה כוונתו?
מהר"ל, נצח ישראל (פ"ג, עמ' י"ז, ד"ה ודבר זה רמזה): ישראל הם עיקר העולם, ומשה עיקרם של ישראל במה שהשלים את ישראל. לכן ישראל הם ראשית ומשה הוא הראשית הגמור. ונחלקו במדרש האם התורה עצמה היא ההתחלה, או מקבל התורה- כי אם אין מקבל, אין תורה. 1
וענין ה'ראשית' יבואר בשאלה הבאה.
רש"י: לבראתו במידת הדין: למה נבראה הבריאה במידת הדין?
מהר"ל (באר הגולה, באר ו, עמ' קז ד"ה וזה): הבריאה הייתה במידת הדין כי הדין הוא דבר מחויב ולכן יש לו מציאות גמורה. 1
נראה שע"י כך יש לברואים מציאות גמורה כאשר הם זוכים בדין ולא רק מקבלים בחסד, עי' בדרך ה' ח"א פ"ב.
רש"י: לבראתו במידת הדין: למה בבריאה כתוב שם אלוקים, אח"כ שם אלוקים והויה, ולבסוף שם הויה לבד?
מהר"ל (תפארת ישראל פכ"ו ד"ה ובפרק): יציאה אל הפועל היא במידת הדין- בשם אלוקים, ובשעת גמר הבריאה ותיקונה מוזכרים יחד של אלוקים והויה כי אז שיתף מידת הדין והרחמים, ואילו אחרי הבריאה מוזכר שם הויה לבדו, עיי"ש.
רש"י: לבראתו במידת הדין: למה 'אלוקים' מורה על מידת הדין?
