רא"ם (שמות 5:1): רש"י כתב (שמות 5:1) שהזקנים נשמטו כשקראם משה לבא עמו לפני פרעה, ונענשו בסיני שנאמר להם (בפסוק הבא) "ונגש משה לבדו", וקשה ש"ונגש משה" נאמר כלפי כל האמורים כאן- אהרן נדב ואביהוא ושבעים הזקנים?
גור אריה (שמות 5:1): רש"י לעיל (19:24) כתב שלכל אחד היה מחיצה לעצמו- משה, אהרן וכל העם, וכשרצו הזקנים לעלות נאמר להם על תעלו, וממילא ידעו נדב ואביהוא ואהרן שלכל אחד מחיצה בפני עצמו ועמדו במקום הראוי להם, נמצא שרק הזקנים הוחזרו לאחוריהם והיה להם גנאי. 1
גור אריה (שמות 5:1): למשה נאמר 'וניגש...לבדו', אהרן ובניו ניגשו במקצת שהרי הייתה להם גישה למקום שהזקנים לא ניגשו, ואילו הזקנים לא ניגשו כלל. 2
ע"ע לעיל 18:18:3:1 ובהערה שבשאלה הבאה שם, אודות ההבדל בין נדב ואביהוא לבין חוּר, שחוּר מצאנו אותו עומד במקום משה כאשר עלה משה לסיני (לקמ' בפסוק י"ד) ואילו נדב ואביהוא נלווים כאן אל משה ולא עומדים במקומו. והטעם, כי חוּר מבוגר בשנים ואילו נדב ואביהוא עדיפים בחכמה.
יש להקשות שהזקנים כן ניגשו למקום שהעם לא ניגשו? על העם כתוב שלא עלו להר, הזקנים עלו אך לא ניגשו, ואולי הכוונה שמתוך חשובי העם לא הייתה להם גישה כלל.
מה ענין שבעים הזקנים?
מהר"ל, גבורות ה' (בסופו, הלכות יין נסך, עמ' של"ד): אין מספר משוער בתורה [-סך קצוב] יותר משבעים- שבעים זקנים, כי המספר והשיעור הוא מהדברים הנגלים 1 , ויותר משבעים אין מספר וגילוי. לכן 'סוד' בגימטריא שבעים, להורות על המדרגה הפנימית של המספר הזה שאין אחריו דבר 2 . זה הטעם שיש שבעים אומות וכן ישראל תחילתם בשבעים נפש 3 כי הם נחלקים ונבדלים בהתחלתם הפנימית. 4
מהר"ל, דרוש על המצוות (עמ' נ"ט): האומות הם שבעים ומורה עליהם האות עי"ן, וישראל הם אומה אחת ומורה עליהם האות אל"ף, וכמעט שאין הבדל במבטא בין האותיות הללו, וכן בכתיבתם הם דומים [כמבואר שם], ודוקא השיווי שבין ישראל לאומות גורם להם פירוד כפי שיעקב ועשיו דומים זה לזה במראה וקול ואעפ"כ הם נבדלים כבר מהבטן. 5 האומות הם עי"ן כי הם העין והגלוי ואינם דבקים בכח קדוש עליון נסתר, והם מוציאים את ה'סוד' (שבגמטריא שבעים) אל הגילוי וה'עין'. לעומתם ישראל דבקים בכח עליון קדוש נסתר, ולכן האות שלהם אל"ף- פלא. אמנם יש בישראל שבעים זקנים- עיני העדה שיש בהם עיני השכל, ואין זה גילוי כי השכל נעלם מהאדם הגשמי והם בית דין מופלא שנגלית להם החכמה הנעלמת, והם תוך כלל ישראל כי דבר שהוא תוך הכלל אין זה גילוי, אבל האומות הם שבעים בעצמם. האל"ף היא ידיעת הנעלם, והעי"ן היא הגילוי ממש. 6
כלומר- הספירה מידעת כל פרט מתוך הסך הכולל. רמז לדבר- המתפלל שתהיה ברכה בגורן אחרי שמדד אותה הרי זו תפילת שוא כי אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מהעין.
ועיי"ש שזו מדרגת היין (שבגמטריא 70) שיוצא מפנימיות הענב, ולכן נכנס יין יצא סוד, וזה טעם איסור יין נסך כדלקמן, כי אסור לישראל להיות שותפים עם הנכרים בפנימיות שלהם.
עיי"ש (עמ' של"ג) שבחיצוניותם שווים ישראל לאומות אבל בפנימיותם הם שונים.
ע"ע בדבריו בגבורות ה' (פ"ט, עמ' נ"ד, ד"ה ועוד) שרק בשבעים נפש השתעבדו למצרים כי במספר הזה יש שיתוף בין ישראל לאומות. ובגבורות ה' סוף פי"א (עמ' ס"ד) כתב שהגוים הם שבעים אומות ואילו ישראל הם שבעים יחידים כי האומות יש בהם הריבוי וישראל מעלתם שהם אומה יחידית, וכתב שם שלכן נולדה יוכבד בין החומות, כי אז ראוי להם השיעבוד תחת האומות (וכפי שהדגיש כאן שלא היו שבעים נפש לפני בואם מצרימה ולא אחרי, אלא בד בבד). ע"ע לעיל, שמות 1:5:3:1. כמבואר כאן, בשבעים יש צד שווה בין ישראל לאומות, אבל זה בפנימיותם וזה בחיצוניותם, ולכן אז יש ניגוד ביניהם, ומשום כך שיעבדו המצרים את ישראל.
הוסיף המהר"ל שאותיות עי"ן ואל"ף אינם מתחברים באף שורש ביחד למעט באותיות שימוש כמו 'אעבוד'. כך גם ישראל נבדלים מהאומות אלא שהם משמשים שלהם כי אלמלא ישראל לא היו יוצאים ונבראים האומות.
ועוד הוסיף שהאל"ף והעי"ן שווים, אלא שהעי"ן היא נסתר שיוצא לגילוי והאל"ף נשארת בסתר, כך ישראל דבקים בכח פנימי קדוש, מה שאין כן האומות. ועיי"ש שהאריך בחומר איסור יין נסך כי בכך הוא מתחבר אל האומות, וביאר את דברי חז"ל (ערובין סה א) שהמתיישב ביינו יש בו דעת שבעים זקנים כי יין וסוד בגמטריא שבעים, ופירש שהיין יוצא מפנימיות הענב ולכן הוא מתייחס אל השכל שהוא פנימי ונעלם, וכאשר יוצא היין ממקומו ונכנס באדם הגשמי אז הוא פועל בו גילוי (ומביא את האדם לידי עבודה זרה וגילוי עריות, עיי"ש), ולכן כשנכנס יין יצא סוד. לעומת זאת המתיישב ביינו יש בו את דעת שבעים הזקנים שהם בית דין מופלא.
שאלות על רש"י
רש"י: פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות: רמב"ן: את סוף הפרק (24:12- עלה אלי ההרה) העמיד רש"י לאחר מתן תורה, נמצא שהפרשיות אינן כסדרן כלל [שהרי תחילת הפרק מקומו קדם למתן תורה ואילו סוף הפרק חוזר לאחר מתן תורה]?
רמב"ן: הפרשיות כסדרן [-ולא כפי שכתב רש"י], וספר הברית הוא מהפסוקים שאחרי מתן תורה (לעיל 20:19) "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי" ועד סוף פרק כ"ג, ואחרי מתן תורה (באותו היום) ניצטוו על איסור עבודה זרה ועל המשפטים וכל המצוות הכתובות שם, והשלים בדין עבודה זרה שתימצא בארץ ישראל, ואחרי שיצוה את ישראל בכך נצטווה משה לעלות אל הר סיני. והזכירה הפרשה שמשה כך עשה- סיפר לעם את דברי ה' ואת כל המשפטים 1 , וקבלו הכל בשמחה ואמרו נעשה ונשמע, וכרת עמהם את הברית, ואז עלה משה אל ה', ומעשה הברית היה למחרת מתן תורה. 2
גור אריה: פרשה זו נכתבה כאן אף שנאמרה קודם מתן תורה כי הברית נעשתה על קבלת התורה שלמחרת, ואם היה אפשר לעשות את הברית יחד עם מתן תורה היה עושה זאת, ומפני שאי אפשר- הקדים את עשיית הברית, אבל הכתיבה היא אחרי מתן תורה. 3
ובמכילתא נחלקו התנאים בשאלה זו, ונוקט הרמב"ן כרבי יוסי ב"ר יהודה שהפרשיות כסדרם.
לענ"ד כוונתו שיש מקום לטעות שהברית קודמת למתן תורה ויש לה מקום כשלעצמה, ומתן תורה הוא תוספת על הברית. האמת היא לא כך- אין ברית בין ישראל לקוב"ה אלא בתורה, אלא שהברית בפועל קדמה כי התורה לא ניתנת אלא בברית. לכן כתב הגור אריה שמן הראוי היה לעשותם יחדיו אלא שבפועל זה בלתי אפשרי, [מסתמא לא רק מניעה מעשית, אלא מהותית- במתן תורה ישראל מתבטלים ועומדים ככלי לקבל מאת ה', ואילו בעשיית הברית הם מעמידים את עצמם כשותפים ונכרתה ברית בין שני הצדדים, ולכן אי אפשר לעשות את שני הדברים יחדיו.] ולכן מעשה הברית קדם- אבל הוא בעל תוקף ומשמעות רק לכשיקבלו ישראל את התורה. ללמדנו זאת ולהוציא מלבם של טועים שיש ברית בין ישראל לקב"ה גם בלי התורה נכתבה פרשת הברית אחרי מתן תורה. [וביתר ביאור- משמעות הברית היא כפי שכתוב במכילתא (מסכתא דבחודש פרשה ג') שבברית אמר ה' לישראל- "הרי אתם קשורים, ענובים, תפוסים. מחר באו וקבלו עליכם המצוות כולן". נמצא שהברית היא המאפשרת את קבלת התורה, אך מהי הברית? המחוייבות לקבל את התורה- ואנו קשורים ענובים ותפוסים לקבל תורה, ולכן אין משמעות לברית בפני עצמה.]
רש"י: פרשה זו נאמרה...ובארבעה בסיון נאמר לו עלה: מנין לרש"י זאת?
רא"ם: בפסוק ג' כתוב שמשה סיפר לעם את דברי ה' ופירש רש"י שזו מצות פרישה והיה זה בו ביום, ובגמ' (שבת דף פז א) כתוב שפרישה נאמרה בד' סיון. 1
וכן ציין הגור אריה שמבואר ברש"י לעיל (שמות 19:9-10), ועי' לעיל שמות 19:3:8:1 וכן שם 19:15:6:1, ובמה שיבאר להלן פסוק ג'.
