ברא"ם כתוב שהגבלה בג' סיון ופרישה בד' בו, והגור אריה מדבר על רביעי וחמישי. טעם הדבר כמבואר בגמ' (שבת דף פו ב) שבאו לסיני בראש חודש ובשבת ניתנה תורה, ונחלקו התנאים באיזה יום היה ראש חודש- לר' יוסי ביום ראשון ומתן תורה היה בשבת בז' סיון, ולחכמים ראש חודש היה ביום שני, ושבת חלה בו' סיון ואז ניתנה התורה. נמצא שלר' יוסי עשו פרישה ביום רביעי- בד' סיון (כדברי הרא"ם), ולחכמים היה זה ביום חמישי (כדברי הגור אריה). ע"ע במשכיל לדוד שהתקשה בדברי הרא"ם, והבאר בשדה פירש דבריו כפי שכתבתי.

הט"ז בדברי דוד הקשה שברש"י (שבת דף פז א, ד"ה בתלתא) ובתוספות (שם דף פו ב, ד"ה בתלתא) מפורש כרא"ם, ולשון הגמ' 'בחמישי עבוד פרישה' כי מיד עם הציווי עשו את הפרישה.

הט"ז בדברי דוד טען שאין לומר כך כי בידי שמים אפשר לצמצם, ולא זכיתי להבין את דבריו, שהרי שם מבואר שמשה עלה בהשכמה וירד בהשכמה, והיה עליו לכנס את העם ולצוותם- האם לדעת הט"ז היה שם מעשה ניסים והכל (העליה, הירידה והדיבור אל העם) נעשה מיד בעלות השחר? [עי' בפני יהושע שם (שבת דף פו א) על כך שמשה עלה וירד בהשכמה, כגון שהעליה הייתה בעלות השחר וירידה בנץ החמה, אמנם נראה שלענייננו לגור אריה לא יהיה די בכך, כי את הפרישה יש לעשות מעלות השחר.]

לענ"ד יש לישב בפשיטות שלדברי הגמ' הפסוק לעיל (שמות 19:9) "ויגד משה את דברי העם" מלמד שקיבלו עליהם מצות הגבלה, ואילו רש"י פירש זאת על פי המכילתא שאמרו 'רצוננו לראות את מלכינו' כפי שציינו לעיל (שמות 19:9:2:1*), ולכן אפשר שגם כאן פירש רש"י שלא כסדר הגמ'.

עי' לעיל 24:1:1:1, שלרש"י פרשה זו נאמרה קודם מתן תורה ואילו לרמב"ן הפרשה כסדרה. לכן לרש"י אי אפשר לפרש ש'משפטים' כאן מורה על פרשת משפטים, מה שאין כן לרמב"ן.