שאלות על רש"י
רש"י: שיש לו פנים רואין לכאן ולכאן: מה פרוש הדברים?
גור אריה: ללחם היו כתלים שהיו זקופים כנגד שפת השולחן, וזה נקרא שהיו ללחם פַּנים כי היה אפשר לראות דרך הלחם מצד לצד של הבית. אורך השולחן לאורך הבית, ואורך הלחם לרוחב השולחן, ופני הלחם לצידי הבית. 1
אורך השולחן מונח ממזרח (כלפי החצר) למערב (כלפי קודש הקודשים), ורחבו מדרום לצפון. הלחם אורכו מדרום לצפון, נמצא שכתליו ההולכים מדרום לצפון זקופים כלפי מזרח ומערב, והיה אפשר לראות מעבר אל עבר לצידי הבית- לדרום ולצפון.
רש"י: והיה עשוי לו דפוס זהב ודפוס ברזל וכו': כמה דפוסים היו? ומדוע?
רא"ם: שלושה דפוסים היו- לבצק, לאפיה ולאחר הרדיה שלא ישבר. ולא השיבו את הלחם לדפוס הראשון כי הוא תפח. 1
המשנה מנתה רק שני דפוסים והברייתא מנתה שלושה. הרא"ם פירש שהמשנה לא מונה את הדפוס הראשון שנעשה בו הבצק, והגור אריה כתב שהיו לשים את הבצק בחוץ (כדעת ת"ק במנחות דף צה ב), נמצא שהדפוס הראשון לא היה כלי שרת, והמשנה מנתה רק את הדפוסים שהם כלי שרת.
רש"י: בשל ברזל הוא נאפה: והרי כתוב "ועשית קערותיו...זהב"?
גור אריה: הדפוס הזה היה לשעת האפיה בלבד- כי אי אפשר לאפות בלי דפוס של ברזל שהוא חם ביותר 1 , ואילו היה זה אפשרי- היו אופים בלי דפוס, לכן איננו נחשב. 2
מקורו בגמ' בפסחים (דף עד א). והנה, שם כתוב שצולים את הפסח על עץ ולא על מתכת כי המתכת מתחממת כולה וזה יהיה צלי מתכת ולא צלי אש. צ"ב כיצד למד הגור אריה משם שברזל מחמם יותר ממתכות אחרות? אולי כוונתו שהדפוס הזה לא נועד לתת צורה אלא לאפיה כפי שמבואר בגמ' בפסחים שיש לו חלק באפיה, ולכן אין בו חשיבות של דפוס ואין צורך לעשותו מזהב.
ברמב"ם (פ"ה מתמידים ומוספים ה"ח) כתוב ששלושת הדפוסים היו של זהב.
רש"י: ומפוצלים ששה פצולים זה למעלה מזה, וראשי הקנים...סמוכין על אותן פצולין: רא"ם: לכאורה היו רק חמשה פיצולים [שהרי היו שש חלות בכל מערכת, החלה הראשונה על השולחן והקנים נושאים את החלות שלמעלה הימנה, נמצא שבין שש חלות יש חמשה פיצולים]?
רא"ם: אכן צריך לגרוס 'חמשה פיצולים'. 1
גור אריה: הסניפים עולים עד גובה הלחם (כפי שכתב רש"י) אע"פ שאין לחם שעומד עליו, כדי שלא יפול הלחם העליון מכובד המשא, ולכן ראש הסניף נחשב גם הוא פיצול.
ומקורו בגמ' וברש"י במנחות דף צז א.
רש"י: אבל אונקלוס שתרגם 'ומכילתיה' היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין: רמב"ן: "מנקיות" שתרגם אונקלוס 'מכילתיה' איננו סניפים אלא כלי מידה, וכן הוא במקרא כמה פעמים? גור אריה: גם "וקשותיו" שתרגם 'וקסותיה' פרושו 'כלי' כפי שמצינו בתלמוד?
רמב"ן: ה'מכילא' הוא הדפוס העשוי לבצק, כי הדפוס שלאחר האפיה לא נועד לתת צורה ללחם אלא רק לתמוך בו שלא יתקלקל, ולכן הוא לא נעשה במידת הלחם אלא כמין קערה שתסמוך את דפנות הלחם. לעומת זאת ה'מכילא' נעשה במידת הלחם כדי לתת לו את צורתו, וזהו 'מכילא' [-על שם המידה שהוא מכיל]. 1 ה'קשוות' לאונקלוס כוללות את הקנים והסניפים. 2
גור אריה: אולי סבר אונקלוס שגם לישת ועריכת לחם הפנים נעשית בעזרה (עי' מנחות צה ב, שנחלקו בכך) ולכן היה צורך בכמה כלי זהב- למדידת הקמח וללישת ועריכת הבצק. הגמ' סברה שלא לשו בעזרה ולא קידשו כלים לצורך כך, ולכן פירשו באופן אחר את הכלים האמורים כאן.
רש"י: אשר יכוסה...ועל קשותיו הוא אומר אשר יוסך: כלומר- הקשוות מסככים על הלחם. וקשה כיצד ניתן לפרש כך, והרי הלחם לא הוזכר בפסוק?
אולי פרוש דבריו שאם "יוסך" הוא פועל, צריך לכתוב למי מיחסים את הפעולה, אבל אם זהו דבר הרגיל להיות- מובן שזה מתייחס אל מי שדרכו לסוכך.
