שאלות על רש"י
רש"י: ואל תאבד שלש נפשות: מנין ידעה שיש לה תאומים?
גור אריה: קבלה הייתה בידם שהמלכות תצא מיהודה, ומכיוון שמלכות יהודה משולה לירח, צריך שיוולדו תאומים ליהודה שהרי אין ירח בלי שמש.
רש"י: נח לו לאדם שיפילוהו לכבשן האש וכו': למה כך הדבר?
מהר"ל (חידושי אגדות ח"ב, עמ' מג, סוטה דף י: ד"ה נח): כבשן האש הוא כליון גמור ואעפ"כ הלבנת פנים היא הפסד גדול יותר, כי הכבשן מפסיד רק את הגוף הטבעי ואילו המלבין פני חברו מפסיד ומבטל את הצלם האלוקי של חברו.
רש"י: ואל ילבין פני חבירו ברבים: למה המלבין פני חברו כשופך דמים, ולמה הוא מהיורדים לגיהנום ואינם עולים?
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב אהבת ריע, פ"א עמ' נ"ג, ד"ה ובפרק תפלת השחר): המלבין פניו כשופך דמים כי הוא מכבה את אור הפנים ומבטל תוארו 1 , כי פניו הם הכרתו שבו יוכר ויובדל, ובכך הוא מבטל צלם אלוקים. 2 כל חוטא ראוי לגיהנום כי הוא יצא מהמציאות ונטה אל ההעדר, אבל הוא עולה משם כי זו רק נטיה אל הגהינום, ולא עצם הגיהנום. אך המלבין פני חברו- מעשה זה הוא עצם הגיהנום 3 כי הרצח מבטל רק את הגוף 4 , ואילו הלבנת פנים פוגעת בצלם אלוקים. 5
וכ"ה במהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג עמ' כ"ב, ד"ה כל המלבין, ושם ד"ה חוץ, בבא מציעא נח ב). ע"ע לקמן (שמות 22:20:1:1 ושם שאלה 2) אודות אונאת דברים.
עיי"ש שעיקר האדם איננו השכל, אלא 'צלם אלוקים' (ויבואר בשאלה הבאה).
עיי"ש על שלושת היורדים לגיהנום ואינם עולים- הבא על אשת איש (שמבטל ממנו שם אדם כי אוסר עליו את אשתו), המלבין פנים (שמבטל את צלמו, והצלם הוא האדם), והמכנה שם לחברו (ושמו הוא המיחד אותו). עיי"ש עוד. וכ"ה במהר"ל בחידושי אגדות (ח"ג עמ' כ"ב, ד"ה חוץ משלשה, בבא מציעא נח ב).
והוסיף המהר"ל שאף בשופך דם כתוב (בראשית 9:6) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך, כי בצלם אלוקים עשה את האדם", מכאן שגם השופך דם חייב על ביטול הצלם.
ועיי"ש על החומרה של המלבין פני חברו יותר מהבא על אשת איש לענין החלק לעולם הבא, וסיים שם- לא הגוף מתבזה אלא הצלם, ולכן ראוי שיקבל עונשו במקום שאיננו גופני.
רש"י: ואל ילבין פני חבירו ברבים: במשנה (אבות פ"ג מי"א) נמנה המלבין פני חברו בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא, וצריך ביאור מה טעם הדבר?
מהר"ל, דרך חיים (פ"ג מי"א, עמ' קל"ד, ד"ה וכל אלו): המלבין פני חברו אומר שהאדם הוא חומרי ואין מדרגתו נחשבת לכלום, והוא מבזה כל דבר שיש בו ענין גופני (כדעת הרודפים אחרי השכל שמבזים את האדם הגשמי וסוברים שענין האדם הוא השכלה בלבד 1 ) ולכן אין לו חלק לעולם הבא, כי הוא סבור להגיע אל העולם הבא שהוא כולו שכלי, ויֵֵעשה לו הפך מחשבתו. 2 ועוד- המלבין פני חברו מאבד את צלם אלוקים- מעלה שיש רק באדם ואין בכל שאר הנבראים, והחוטא בדברים קדושים ראוי שיאבד מהעולם הקדוש, ואין לו חלק לעולם הבא. 3
ענין זה נתבאר באריכות במהר"ל בתפארת ישראל (פרקים ו-ט) שהפילוסופים טעו שעיקר מעלת האדם בכך שהוא שכלי ובזה הוא קונה נצחיות, והמהר"ל שולל דבריהם בתוקף שהאדם קונה נצחיות דוקא על ידי המצוות הגשמיות. לכאורה ביאור דבריו כאן שלתפיסת הפילוסופים אי אפשר לקדש את החומר, ולכן הם לא נותנים כבוד לצלם אלוקים שהוא חיבור נשמה עם גוף, ולדידם אין פסול בהלבנת פנים.
ועל דרך זה ביאר את שאר המנויים במשנה- המחלל את הקדשים, והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, כל אלו אינם מאמינים שהעולם הזה הוא פרוזדור לעולם הבא ושעל ידי מעשים גשמיים קונים עולם הבא אם הם מעשים רצויים. ועיי"ש היטב כנגד מה נמנו במשנה חמשה שאין להם חלק לעולם הבא.
לענ"ד ההסבר השני כאן הוא המשך של ההסבר הראשון, שהרי כתב המהר"ל בחידושי אגדות לבכורות (ח"ד, עמ' קכ"ד, ד"ה ודבר זה, בכורות דף ח ב)- "כל הכוונה של פילוסופים, להשפיל את האדם עד תחתית האדמה, הפך דעת חכמי ישראל שנתנו לאדם הצדיק מדריגה עליונה יותר מן המלאכים" ושם ביאר שלכן האדם הוא בין שמים לארץ- נפשו מן העליונים וגופו מהתחתונים. נמצא לדבריו שהפילוסופים כביכול מרוממים את האדם שהוא שכלי לגמרי, אבל לאמתו של דבר הם מפרידים בין החלק הגבוה שלו לחלק התחתון, ובכך הגוף נשאר חומרי ונמוך- "עד תחתית האדמה" ורשאי ללכת אחר תאוות ליבו. לא כן תורת ישראל, מעלת האדם בחיבור הנשמה אל הגוף כי בכך הנשמה מרוממת את הגוף, וזה ענין צלם אלוקים. יש להבין לפי"ז ששני פרושי המהר"ל עולים בקנה אחד- כבודו של אדם שהגוף הוא משכן לנשמה, ובכך הנשמה מרוממת ומקדשת את הגוף ושניהם זוכים לעולם הבא, ולכן חובה לשמור על צלם אלוקים. הפילוסופים מנתקים בין השניים, ולכן נשמתם וגופם נשארים שפלים.
