מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנג, תחילת נדה, ד"ה ועוד יש): הזרע הוא תחילת ההוויה ולכן נקרא המעשה 'השחתה' כי השחתה היא מההתחלה [-עקירה מהשורש], והדבק בהעדר- דבק בו המיתה.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנב, תחילת נדה, ד"ה כל האוחז): הזרע הוא תחילת ההוויה של האדם, ולכן המשחית זרע כמביא מבול לעולם, כי במבול הושחתה ההוויה כולה- מתחילתה.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנב, תחילת נדה, ד"ה ועוד יש): הים הוא המאסף לכל המים ובמבול לא קיבל הים את המים והם התפשטו בכל העולם. גם האדם הוא עולם קטן, והאמה מקבצת את הזרע מכל האיברים דרך חוט השדרה וכאשר הוא מוציא זרעו לבטלה הוא מאבד את המקום שמאסף את הזרע.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנג, תחילת נדה, ד"ה ויש לדעת): כאשר הנשמה נבדלת מהחומר- קודם שהיא מתחברת בגוף, היא רואה מסוף העולם ועד סופו, ובזרע יש הכנה לקבל את הנשמה הנבדלת. לכן המשחית זרעו כמביא מבול, כי המבול היה מסוף העולם ועד סופו.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנג, תחילת נדה, ד"ה ומטעם זה): הזרע ראוי לקבל את הנשמה, ולכן המשחית זרע כשופך דם.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנג, תחילת נדה, ד"ה ועוד יש): הזרע יוצא ממקור החיים ששופע תמיד, וכאשר הוא משחית זרע הוא מבטל חיים.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ד, עמ' קנג, תחילת נדה, ד"ה ולמ"ד כי): הזרע יוצא מהמקור שהוא המוח ונמשך דרך חוט השדרה אל האמה ומשם אל המקום הראוי לו, ואז המקור מתברך מה' שהוא מקור החיים. הזרע נמשך מאת ה' באורח מישור שאיננו נוטה מהאמצע (-מחוט השדרה הנמשך מהמוח), ואילו המוציא זרע לבטלה החוצה- מוציא את הזרע מאורח מישור אל החיצונים.