גור אריה: רש"י לא למד מסמיכות הפרשיות אלא מלשון הפסוק, כי לא כתוב 'ויפקוד ה'' אלא "וה' פקד" ומשמע שזה נסמך לעניין של מעלה, כי המתפלל על חבירו נענה תחילה. ¹

גור אריה: הובטח לו מתי תלד שרה ולא מתי תתעבר, ובזכות התפילה הקדים את העיבור.

גור אריה: היה ראוי ששרה תתעבר והקב"ה סיבב שהיא תתעבר באופן זה שאברהם יתפלל על אבימלך.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' יג, ריש פרק החובל, ב"ק דף צב.): אלמלא שהתפלל על אבימלך, היו זכיותיו מתמעטים מחמת החסד שעשה עמו ה'.

גור אריה: צריך היה שאברהם יתפלל על אבימלך כדי שהוא יֵענה תחילה.

גור אריה: עלולים לומר שהבן אינו מאברהם או שהביאו אסופי מהשוק, אבל כאשר ראו מה שאירע לאבימלך, ידעו שזיווגם של אברהם ושרה הוא בהשגחת ה'.

מהר"ל (חידושי אגדות ח"ג עמ' יג, ריש פרק החובל, ב"ק דף צב.): האדם קרוב אצל עצמו, ולכן כאשר הוא נענה, יש להענות לו תחילה בדבר הקרוב אליו.

גור אריה: יש כאן שתי הבטחות: א] הריון ולידה לעת זיקנה אע"פ שכבר איננה ראויה להריון ועל כך הובטח בלשון אמירה שיוולד לו בן, ולכן מייחס את האמירה להריון. ב] הבטחה לבן של קיימא אע"פ שלפי המזל אברהם אינו מוליד וזה מתייחס ללידה, וזה הובטח לו בלשון דיבור כי דיבור הוא לשון קשה ¹ , ולידה זקוקה לדיבור קשה שהרי מפתח של לידה הוא בברכת 'אתה גיבור'. ²

גור אריה: בד"כ קיום ההבטחה הוא למי שהובטח לו ואז צריך לפרש שה' עשה לשרה כאשר דיבר לה, ולכן פירש רש"י שההבטחה הייתה לאברהם.