גור אריה: אברהם נטע 'אשל' הדומה ומתייחס אליו [-מתאים לצורת ההנהגה שלו] וע"י כך קרא בשם ה'. למאן דאמר פרדס, דבר זה ראוי לאברהם כי העולם נברא בשביל אברהם והוא הנטיעה הראשונה ¹ , ומהנטיעה שלו התברכו ונהנו הכל. למאן דאמר פונדק- בפונדק נכנסים ומתאספים הכל, וכך אברהם היה אב המון גויים, ועל ידו התפרנסו כולם- הוא פונדק העולם ומאסף לכל.

גור אריה: נטיעת החכמה נקראת פרדס, המושכלות של המציאות [-בדברים הנראים לעיניים והכל מודים בהם] הם הנטיעות החזקות, והם עושים פירות- מושכלות שניות שהם תולדת ההקדמות החזקות, ואברהם לימד את החכמים משורשי החכמה שנטע ² . למאן דאמר פונדק הכוונה שלא היה עיקרו של אברהם ללמד חכמות לבני אדם החכמים אלא ללמד לכל בני האדם את המעשים הרצויים. עיי"ש.

מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב גמ"ח פ"ד, עמ' קנח ד"ה ובפ"ק דסוטה): נחלקו כיצד ראוי להכניס אורחים (שבזה התייחד אברהם), לדעה אחת פרדס כי שם יש כל מיני מגדים והאורח נהנה ביותר, ולדעה השניה פונדק כי עליו לתת לאורח את ההכרחי לו, אבל לא ראוי לאורח להטריח את בעל הבית לכבדו.