שאלות על רש"י
רש"י: אין שם בכור וכו': במדרש כתוב שכשמת הבכור היו המצרים מעמידים איקונין [-צלם] שלו בבית, ובשעת המכה נשחק האיקונין, והיו כלבים נכנסים למערת הקבורה ומוציאים משם את הבכורים, וצריך ביאור מה הטעם שכך עשו המצרים? ולמה לקו הבכורים גם אחרי מותם?
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קמ, ד"ה כי אין): כח המצרים תלוי בבכורות מפני שהם עובדים למזל טלה שהוא ראשית המזלות, כי המצרים הם חומריים, והחומר הוא ראשון. 1 ולכן כשמת בכורו, היו מעמידים את צלמו בבית כי זה כח אלוהים שלהם, ומטעם זה הוכו הבכורים המתים כפי שעשה שפטים באלוהיהם הקרויים מתים.
מבואר במהר"ל בגבורות ה' (פ"ד, הובאו הדברים לעיל, שמות 1:1:8:1) שהמצרים ענינם חומר, ולכן הם היו פרוצים בעריות, ונתבאר פעמים רבות שהצורה חלה בחומר (כדוגמת צורת הסכין שחלה במתכת) ולכן לעולם החומר קודם לצורה. נמצא שהמצרים עניינם חומר חסר צורה (כלומר- הם דבקים באפשרויות הבלתי מוגבלות, ולא מחוייבים לצורה מסויימת), וזו מידת ה'ראשית' שלהם. עי' לעיל 12:13:6:1** אודות ההבדל בין כח הבכורה של מצרים לבין "בני בכורי ישראל", וע' בשאלה הבאה בתשובה 2. וע"ע בענין זה לעיל 12:12:15:2, וכן לעיל 12:29:9:1, וע"ע מה שנתבאר לעיל 8:22:1:1.
רש"י: כל אחד בכור לאביו: אם כך, למה נתקדש רק בכור לאם שהוא פטר רחם ולא כל בכור לאביו?
גור אריה: פטר רחם היה הבכור העיקרי כי גוי מתייחס לאמו ולא לאביו, אבל כדי שתתפשט המכה על כל הנקרא בכור- מתו אחר כך הבכורים לאב, שהרי גדולה מזאת אמרו שגדול שבבית מת.
גור אריה: הקדושה תלויה בפטר רחם, כי הקדושה חלה במי שהוא ראשון המציאות, 1 אבל האב לא מוציא לאויר העולם ולכן הקדושה לא חלה על מי שהוא ראשית אונו (שמעלתו איננה מצד המציאות אלא מצד אביו). עיי"ש.
מהר"ל, גבורות ה' (פל"ז, עמ' קמ, ד"ה ואתם): רק בבכורים הייתה המכה בודאי, כמו שהייתה במצרים. 2
ע"ע במהר"ל בגור אריה (שמות 4:20) ובגבורות ה' (פכ"ט, עמ' קטו, ד"ה ועוד תעמיק) שהאריך בזה שקדושה חלה על דבר שהוא 'ראשית' (כלומר- דבר שהוא שורש לכל הבאים אחריו), וכתב שם שהחומר הפשוט (כלומר- חומר חסר צורה) הוא קודם לחומר מורכב (כלומר- חומר שכבר חלה בו צורה מסויימת), אולי לפי"ז יש להבין שהבכורה מהאב אין לה ביטוי חומרי גלוי ולכן אין בו קדושת בכורה.
ועיי"ש עוד.
