[1] כך הוא פשטות לשון הגמ', אולם כתב הר"ן שאין הכרח לומר שרבא חולק על רב פפי, ויתכן שגם הוא מודה לרב פפי דגבי שאלה לכו"ע לא מתיר החכם עד שיחול הנדר, ורק כוונת רב פפא שמההוא עובדא דרב אחא בר רב הונא אין לדייק יותר מזה שרב נתן סובר שכל שלא חל הנדר לא יכול להשאל, אבל אין להוכיח שגם רבנן סוברים שלא חל הנדר, דאפשר לומד דס"ל כשיטתם בהפרה שאפשר להפר ולהשאל אפי' אם לא חל הנדר, ומה שהוצרך רב אחא לשבשו וכו', הוא משום שרצה לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ולעשות אליבא דכו"ע - דהיינו גם אליבא דר' נתן.

[2] כתב הר"ן, דיש אומרים דכל זה דוקא בתולה נדרו ב"אם" שאפשר שלא יחול הנדר לעולם, אולם אם אמר "קונם עלי דבר פלוני לאחר שלשים יום" - חל הנדר מיקרי וחכם מתיר, כיון שסוף איסורו לחול בודאי - ולכך אע"פ שלא חל עדיין חכם מתיר. ואיכא מ"ד דאפילו בכה"ג כיון שמכל מקום עדיין אינו נאסר אין חכם מתיר והסכים הר"ן עם היש אומרים הראשון.

[3] דיש לחוש ללעז, שאם יראו אותה שאינה אוכלת יאמרו שבניה שנולדו אח"כ הם חללים - דהרי היא פסולה לכהונה.

[4] ולא יצא לעז על בניה במה שיראו אותה שאינה אוכלת תרומה, דיאמרו שעכשיו היא נאנסה ע"י נתין או ממזר או גוי הפוסלים אותה מלאכול בתרומה.

[5] דאפשר לה לאכול חולין, ולא יכירו בזה שאינה אוכלת תרומה, וכיון שכן אין חשש ללעז על בניה.