[1] ולכך לצורך מילה אין להתיר בשבת (רק ביו"ט), כיון שצריך לעשות ליכא, ורק נותן זה בעצמו וזה בעצמו - דהיינו שמערב אבל לא לוכך.

[2] ומ"מ מובא מעשה בגמ' שר"מ החמיר על עצמו כדעת חכמים כשהיה חולה, ולא רצה שיערבבו לו. אמנם לכו"ע - שרי לדעתו.

[3] ע' רש"י (ד"ה אלא אי אמרת), דמשמע שיום ראשון ושני שאחר המילה יש להם דין אחד, וכן סוברים הרבה ראשונים. אמנם הרמב"ם (פ"ב מהלכות מילה ה"ח) ס"ל שדוקא ראשון ושלישי אבל לא בשני.

[4] וכך הורה רבא למעשה לאדם שבא אליו לרחוץ כדרכו, והיינו דס"ל שגם ת"ק לא פליג ביום הראשון שמותר.

[5] וקשה על פירוש רבא, דהיה לר' אליעזר לומר "אף מרחיצין", כלומר לא רק כמו שאמרת ת"ק שרק ביום הראשון מרחיצין אלא גם ביום השלישי מרחיצין. והניחא לרב יהודה ורבה בר אבוה שלא התירו ביום הראשון לת"ק רק לזלף, לכך לא יכל לומר "אף בשלישי מרחיצין" - דאינו אף, דהרי לת"ק רק מזלפין.

[6] כן ביארו התוס' (בד"ה ואין), דעל כרחך לא מיירי בשמן לבדו, דהא משנה מפורשת שנותנים שמן ע"ג מכה, וא"כ מה בא רב לחדש, ועוד איך פליג עליה שמואל, אלא שבמעורבין איירי הכא.

[7] דגזר בזה משום שחיקת סממנים. אבל כשנותן מחוץ למכה שרי, דלא מוכחא מילתא לרפואה.