[1] ר' שמעון סובר ש"אחין הילודין" - דהיינו אלו שנולדו לאחר החליצה והקידושין של היבם הזה שמת, לפניהם אין איסור של אשת אח, כיון שהם לא היו נמצאים בזיקה הראשונה ולא נאסרו ממנה. ובאמת אפי' היא נופלת גם ליבום, אלא שכתבו התוס' (בד"ה צריכה) דאינה מתייבמת דכיון שאסורה לאותו יבם שחזר וקדשה אחר החליצה, אמרינן "במותר לה אסורה באסור לה (דהיינו באלו שנולדו שלולא דין ייבום היא אסורה עליהם) לא כ"ש".

[2] וס"ל לרבנן שדין "אשת אחיו שלא היה בעולמו" הוא גם באלו שנולדו אחר החליצה והקידושין, וכיון שלא היו בשעת הזיקה הראשונה הרי הם אסורים בה באיסור כרת ואינה צריכה לא חליצה ולא ייבום. וכתבו התוס' (בד"ה כמאן), שיכלה הגמ' לתרץ גם אליבא דר"ש ולומר דמיירי בנולדו קודם החליצה - שגם ר"ש מודה שיש עליהם איסור דאשת אחיו שלא היה בעולמו, אלא שניחא לגמ' לאוקמי כרבנן ולומר שמיירי בכל גוונא אפי' בנולד אחר החליצה והקידושין.

[3] ס"ל דרק במחזיר גרושתו יש לאו, כיון שבפסוק זה (דברים כד:ב-ד) "ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר וגו'. לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר הטמאה כי תועבה הוא"

[4] וחכמים מעמידים את הפסוק ד"אחרי אשר הוטמאה" בסוטה, ולכן אין לדייק דוקא מן הנשואין ולא מן האירוסין. וכיון שכתוב בפסוק בתחילתו (וזה מדבר גם על גרושה, ורק הוטמאה מדבר רק על סוטה לשיטתם) "לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה" - אין חילוק בין הנישואין דשני ובין מן האירוסין דשני כבר נאסרה עליו. (ובהו"א דייקה הגמ' מלשון חכמים שאמרו "סוטה שנסתרה" שמשמע שמירי אפי' בסוטה שרק נסתרה והיא ספק - ובזה סגי כדי לאוסרה ולפוטרה אפי' מחליצה, ודחתה הגמ' דמיירי בסוטה שודאי נבעלה, ונסתרה לישנא מעליא).

[5] דהם מעמידים את הפסוק הנ"ל בסוטה שנסתרה.

[6] דלשיטתו "טומאה" דהפסוק הנ"ל נאמרה במחזיר גרושתו, וא"כ דינה כדין ערוה וצרתה צרת ערוה. ואין לדייק מדכתיב בהאי קרא "תועבה היא" -היא תועבה ואין צרתה תועבה, דיש למעט את בניה שאינם ממזרים, אבל צרתה היא תועבה ואסורה כערוה.

[7] כלומר, הגם שהפסוק לשיטת חכמים מדבר בסוטה ולא במחזיר גרושתו, מ"מ שמא אין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם הגרושה אחר שנישאת נחשבת ערוה וצרתה צרת ערוה. או דלמא כיון שנעקר ממנה שם טומאה לאו ערוה היא ומותרת אפי' להתייבם. (והסוטה עצמה חולצת ולא מתייבמת).

[8] אולם לחליצה ודאי שצריכה, דודאי אין ק"ו אלים לפטור מחליצה לא אותה ולא צרתה.