[1] דס"ל להאי תנא דהנשואין מפילין, וכיון שהיתה שעה מהנישואין צרת ערוה שוב אינה ראויה ליבום. וסובר ר' ירמיה דאה"נ שהמשנה לקמן חולקת על משנתנו הסוברת שאפי' בכנס ולבסוף גירש לא חשיבה צרת ערוה, ומשום שהמיתה מפלת ואז לא היתה צרת ערוה.

[2] דגם התנא הזה מודה דהמיתה מפלת, וסדר המשניות הוא בדרך "זו ואין צריך לומר זו", דתנא דידן מיירי אפי' בכנס ולבסוף גירש, ושאין צריך לומר בגירש ולבסוף כנס - דהיינו האופן שמוזכר לקמן גבי ג' אחין.

[3] רב אושעיא ס"ל שיבמה יכולה למאן ביבם רק אם עשה בה מאמר - ולעקור את מאמרו, אבל אינה יכולה למאן לזיקתו וצריכה חליצה.

[4] ומשם דתני רמי בר יחזקאל שאם מיאנה בבעל מותרת לאביו, אולם אם מיאנה ביבם אסורה לאביו, היות שבשעת נפילה נראית ככלתו, והכי נמי כאן בשעת נפילה נראית כצרת בתו, ולכך לא יועיל המיאון שלה להתיר את הצרה ליבום כיון שבעת הנפילה כבר היתה נראית כצרת בתו ולכן צריכה הצרה לחלוץ.