[1] ופירש"י ב' פירושים, פירוש אחד שקאי על הגובה - והיינו אש שהרוח מזיזה אותה לצדדים וקופצת האש לגובה. פירוש שני שקאי על הרוחב, והיא אש נמוכה שהולכת ונסרכת בעשבים ובקסמים שע"ג קרקע וע"י כך מתפשטת.

[2] כאן ביארנו לפני שני הפירושים יחד, ותוס' (בד"ה לא) נקטו כמו הפירוש שקאי רק על הגובה, וגם הביאו גירסא שלא גורסים ק' מיל.

[3] כתבו התוס' (בד"ה לפלוג), שזה דוקא היכא שהדליק בשל חברו, אבל אם הדליק בתוך שלו והתפשט לשל חברו, בזה לא מחייבים רבנן אלא על גדיל בלבד ואפי' על מוריגים וכלי בהמה ג"כ פטור. ור' יהודה חולק לצד השני, שאפי' במדליק בתוך שלו והלכה אצל חברו, חייב אפי' על ארנקי שהטמין בגדיש.