[1] אמנם התוס' הקשו על פירש"י, דבאופן זה טמאים גם בחולין, דהא ודאי שהסיט אחד מהם את השני מחמת המשא הכבד.

[2] אביי ייסד כלל "כל שודאי מטמא חולין - גזרו על ספקו משום חולין הטבולין לחלה, וכל שאין מטמא ודאי חולין (כגון טבול יום) - לא גזרו עליו משום חולין הטבולים לחלה". ולפ"ז בספק המטמא חלה, אם היה ודאי - היה מטמא גם סתם חולין, לכך גזרו בספקו בחולין הטבולין לחלה. וה"ה בחולין.

[3] בגמ' לקמן גבי מעת לעת, תירצה ב' תירוצים מדוע הדין שחולין שנעשו על טהרת תרומה טהורין במעת לעת שבנדה, בתי' הראשון תירצה הגמ' משום שלא פתיכא בהו תרומה - ולפ"ז ה"ה בנידון שאר ספיקות הנוהגות רק בחלה לא גזרו בהם, דהרי הגמ' סוברת להשוותם לדין מעת לעת. ואילו לתי' השני שחלוק מעת לעת שבנדה - שהוא רק טומאה דרבנן, א"כ באמת דין חולין הטבולין לחלה וחולין שנעשו על טהרת תרומה שוים בי לקולא ובין לחומרא. ודו"ק.

[4] כן מוכח בסוגיין שחולין שנעשו על טהרת תרומה קילי טפי מחולין הטבולין לחלה - שמעורב בהם חלה עצמה, ואם לא גזרו בחולין הטבולין לחלה כ"ש שלא גזרו בחולין שנעשו על טהרת תרומה. והא דמוכח במס' חולין שנוהג שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה, תירצו התוס', דאה"נ בשלישי חמיר טפי, ונוהג בין בחולין הטבולין לחלה ובין בחולין שנעשו על טהרת תרומה, אולם טבול יום שהוא קל דהא "שמשא ממילא ערבא" (- דטהרתו באה לו מעצמו), לא גזרו בזה.

[5] לחכמים מיד שילדה מתחילים דינים אלו, ולר' יוסי (בסמוך) רק אחר ג' עונות משילדה ולא ראתה.

[6] כן מוכח, דאל"כ במה נשתנתה זקנה משאר נשים להיות מנויה בין הד' נשים. וכ"כ להדיא המהרש"א לקמן (דף יא: בתוד"ה אפי').

[7] ומדאורייתא אין טומאה בזה כלל, כיון שאין ראשון לטומאה מטמא כלים, אלא אב הטומאה. ורבנן גזרו שמשקין כן יטמאו, שלא יבואו להחליף ולטהר גם כשהמשקים טמאים באב הטומאה - כגון משקה זב וזבה (-רוקו ומי רגליו). וגזרו בזה ב' גזרות, אחת בי"ח דבר - שאז גזרו על תוך כלי, והיא גזירה חמורה - דאם נטמא מתוכו נטמא כל הכלי גם מאחוריו וגם אזנו וידו. ואחת גזירה קלה, והיא גזירת אחורי כלים, וקולתה היא שרק האחוריים נטמאים ולא תוכו אזנו וידו. וכן ר"א שטיהר את האוכלין, טיהר רק באחורי כלים שהיא גזירה קלה, אבל בנטמא תוכו גם הוא מודה שהם טמאים.