[1] ולפ"ז לר' יהודה משתי סבות לא יכולה בת גרים להנשא לפצוע דכא, דאם הוא בקדושתו (שאסור בגיורת - משום איסור זונה) הרי אסור לו לישא אותה ואם נשאה אינו מאכילה בתרומה. [והקשו התוס' (בד"ה ואי) דאם חשובה כחללה תיפו"ל שאינה אוכלת תרומה בכל מקרה, ע"ש]. ואם הוא לא בקדושתו שמותר לו לישא זונה, מ"מ כיון שקהל גרים איקרי קהל אסור לה להנשא לפצוע דכא ולא יכול להאכילה.

[2] ולשיטתו מותרת להנשא לו ממ"נ דאם הוא בקדושתו - מ"מ בת גרים לא חשיבא זונה ומותר לו, וממילא אוכלת בתרומה. ואם אינו בקדושתו גם מותרת לו, כיון שקהל גרים לא איקרי קהל.

[3] לפי הפירוש הראשון ברש"י הסוגיא אליבא דראב"י לא מדברת במקרה הזה, דכיון שיש ספק אם הפצוע דכא בקדושתו קאי ומותר לישא גיורת או לא, דהא ראב"י סובר שבת גר וגיורת אסורה לכהונה.

[4] פי', ספק האם ע"י שאמה בישראל נתווסף בה כשרות - והיא מותרת לכהונה, אבל לא נתווסף בה קדושה שתאסור אותה להנשא לפצוע דכא, או שגם נתווסף בה קדושה והיא אסורה להנשא לפצוע דכא. ופשטינן שרק כשרות נתווסף בה ע"י שאמה מישראל אבל לא קדושה, וממילא מותרת לפצוע דכא.

[5] לפי הלישנא אחרינא הספק הוא גבי בת גר וגיורת, וכך הספק האם מה שאמר ר' אליעזר בן יעקב היכא שאמה מישראל שמותרת לכהונה הכוונה שנתווסף בה כשרות להקרא קהל, אבל בת גר וגיורת אינה קהל ומותרת לפצוע דכא, דפצוע דכא אינו בקדושתו שתאסר עליו משום זונה. או זו שאמה מישראל נוספה בה קדושה להתירה להנשא לכהונה, וא"כ בת גר וגיורת אף שאין בה קדושה מ"מ כשרה היא ונקראת קהל ואסורה לפצוע דכא ולא יכול להאכילה.

[6] ממ"נ דאם נוסף בה כשרות להקרא קהל הרי אסורה בפצוע דכא, ואם נוסף בה קדושה - הרי שכשרות כבר יש בה וכ"ש שאסורה להנשא לפצוע דכא.

[7] מיירי בעשה חופה באשה שמעל ג' שנים, אבל בתינוקת שפחות מג' שנים לכו"ע אין לה חופה, דהא אפי' אם תבעל בביאה פסולה אינה פוסלת אותה.

[8] כל דלהלן הוא לפי פירש"י, אכן ר"ת פירש שמיירי בחופה שאחר קידושין ובנתאלמנה או נתגרשה שגם ר"מ מודה שהיכא שנתאלמנה מן האירוסין לא נפסלה, אכן הנידון היכא שעשה חופה ולא בא עליה ומת, דרב אמר יש חופה לפסולות ואם נתאלמנו או נתגרשו אחר חופה פסולות לכולי עלמא - כיון דיש חופה וחופה חשיבא כביאה לפסול לעולם. ושמואל אמר אין חופה לפסולות והוי נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין דכשרות אפילו לר"מ. ורמי בר חמא לרבי מאיר דאמר קידושין פסלי, ה"פ: כיון שמחמיר כל כך דאפי' בקידושין לא אכלה כמו כן יחמיר בחופה, בנתאלמנה או נתגרשה שלא תאכל לעולם, ור"א ור"ש להיפך.

[9] דחופה ככניסת בעילה דמיא. וביאר ר"י בשיטת רש"י שמיירי בחופה בלא קידושין, דאם כבר נעשו קידושין תיפו"ל אליבא דר"מ נפסלה משעת קידושין, אלא מיירי בחופה בלבד ואליבא דרב הונא בקידושין (דף ה.) דס"ל דחופה קונה, וסובר רב שכמו שקונים קידושי חופה בכשרה כך קונים בפסולה. ויותר מזה, דעדיפי מקידושי כסף דכאן אפי' ר"א ור"ש שאמרו בקידושי כסף שלא פוסלים אותה מאכילת תרומה דבי נשא כאן בחופה מודים, כיון שע"י חופה היא יותר קרובה לביאה.

[10] ס"ל דחופה לא מועילה אלא בכשרות, דאדרבה כיון שחופה היא קירוב ביאה זה סבה לומר שלא מועיל אלא בראויות לביאה אבל בלא ראויות לא, ולכך אפי' אליבא דר"מ שס"ל שגבי קידושין פוסל אותה בחופה אינה כלום בכה"ג.