יומא דף ז. א
האם טומאה הותרה בציבור באופנים דלהלן, היכא שאפשר לעשות בטהרה [1]?
באיכא שירים לאכילה | בדליכא שירים לאכילה [2] | |
לרב נחמן: טומאה הותרה בציבור | לכתחילה יחזר להקריב בטהרה [3] | מקריב בטומאה |
לרב ששת: טומאה דחויה בציבור | לכתחילה יחזר להקריב בטהרה |
פר של ע"ז [4] שנטמא האם מביאים אחר תחתיו, או שהציץ מרצה? [תוד"ה פרים].
בטומאת הקרבן | בטומאת הכהנים | |
כשיכול להביא אחר | מביא אחר | |
כשאין יכול להביא אחר | הציץ מרצה | אומרים לו "הוי פקח ושתוק" |
קרבן ציבור הבא בטומאה מה הדין בדלהלן?
האם צריך ריצוי ציץ? | |
לרב נחמן: טומאה הותרה בציבור | לא צריך ריצוי [5] |
לרב ששת: טומאה דחויה בציבור | צריך ריצוי |
יומא דף ז: א
האם הציץ מרצה באופן דלהלן, והאם צריך ריצוי ציץ ביוה"כ ובציבור?
כשאין הציץ מונח על מצח הכה"ג [6]? | האם צריך ריצוי ציץ ביוה"כ ובציבור? | |
לר' שמעון | מרצה | צריך - וס"ל כרב ששת שדחויה |
לר' יהודה | אינו מרצה | אינו צריך - וס"ל כרב נחמן שהותרה |
[1] כגון שיש אפשרות להביא מנחת עומר אחרת תחתיה. אולם אם אין אפשרות, לכו"ע אומרים לו "הוי פקח ושתוק". וע"ע מאירי.
[2] כגון מנחת נסכים של קרבן ציבור.
[3] דקרבן ציבור שנעשה בטומאה אינו נאכל בטומאה, כדאיתא במשנה בפסחים (דף עו:) מלבד קרבן פסח שכל כולו בא לאכילה - שנאכל גם כשנעשה בטומאה.
[4] נידון זה אינו קשור לנידון טומאה הותרה בציבור, כיון שאף שהוא קרבן ציבור מ"מ אינו קבוע לו זמן, אלא הוא נידון אם ציץ מרצה.
[5] דכיון שהיתר גמור הוא מה שנעשה בטומאה - לא צריך ציץ שירצה. אבל אם הטומאה רק דחויה - הרי שבא באיסור טומאה וצריך עליו ריצוי ציץ.
[6] וביאר אביי שהכוונה שתלוי הציץ על מתלה, אבל אם נשבר הציץ לכו"ע אינו מרצה.