שאלות על רש"י
רש"י: דבר אתו משפט: מנין דרשו זאת?
גור אריה: 1 דיבור הוא לשון קשה כי הדיבור מורה על חיתוך האותיות שנעשה בכח, וגם משום שחתוך הדיבור הוא בשפה ברורה כמו משפט שהוא מבורר. 2 כמו כן 'דיבור' מורה על דיבור פנים אל פנים כי אז הדיבור מבורר. 3 לכן כאשר יש דיבור שאחריו אמירה [-'וידבר...לאמור'] הכוונה היא [לא לדיבור קשה אלא] לדיבור מבורר פנים אל פנים, שהרי האמירה היא רכה- כי השומע קיבל אותו בלשון רכה, אבל דיבור בלי אמירה הוא קשה. כאן [אמנם כתוב "וידבר...ויאמר" אבל אין לפרש 'דיבר אתו פנים אל פנים ואמר לו אמירה רכה' שהרי] 'אלוקים' הוא מידת הדין, ולכן כשכתוב "וידבר אלוקים" הכוונה שדיבר אתו במידת הדין- בשפה ברורה, והמשך הפסוק "ויאמר אליו" הוא דבר בפני עצמו. 4
הגור אריה מקדים שאין לדרוש זאת מ"וידבר" או מ"אלוקים" לבד, שהרי בכמה מקומות כתוב "וידבר" או "אלוקים" ולא דרשו כך, עיי"ש.
כפי שכתב המהר"ל בנתיב הדין (תחילת פ"ב עמ' ק"צ) שעל הדין להיות ברור ומחוייב לגמרי, ואם לאו- איננו דין.
להבין דבריו יש להקדים את מה שכתב הגור אריה (דברים 2:15) ש'דיבור' מורה על חיתוך הדיבור [-מעשה הדיבור] ו'אמירה' מורה על מכוון הענין [לכן 'מדברים אל פלוני' ו'אומרים את הדבר', עי' בדרך חיים למהר"ל בתחילת פ"ה], והדיבור מתייחס אל המדבר כי הדיבור הוא חיתוך האותיות שיוצאות מהמדבר, [לעומת האמירה שתלויה במקבל המצרף את האותיות למאמר], וגם מפני שהדיבור מתייחס אל מעשה הדיבור, ולכן דיבור הוא פנים אל פנים. מפני שהדיבור ענינו חיתוך האותיות, כתב הגור אריה כאן שהוא מורה על דיבור בכח [-מעשה הדיבור ולא הענין העולה ממנו] ושפה ברורה, וכן על דיבור פנים אל פנים כמובא לעיל.
לסיכום- דיבור הוא לשון קשה ו'אלוקים' הוא מידת הדין, ולכן היה צריך לכתוב 'ויאמר אלוקים' [-אלוקים מדבר בלשון רכה] או 'וידבר השם ויאמר' [אמירה רכה פנים אל פנים], אבל כשכתוב "וידבר אלוקים" דרשו שדיבר איתו משפט.
רש"י: דבר אתו משפט: אם אלה דברי משפט, היכן העונש?
גור אריה: ענשו נתבאר בפרשה הקודמת 1 , וכאן הכוונה שה' הוכיח אותו ש'לא לחנם שלחתיך'.
שהוא לא עתיד להכניסם לארץ.
רש"י: על שהקשה לדבר...למה הרעות: רא"ם: לפי המדרש כתב רש"י לקמ' שדברי ה' הם תשובה לטענת "למה הרעות", וכאן נראה שכך הפרוש גם לפי פשוטו? ועוד- כאן משמע שזה תשובה לשאלת "למה הרעות" וברש"י הבא משמע שזה תשובה לטענת "למה זה שלחתני"?
רא"ם: לפי פשוטו "וידבר אלוקים" דבוק למעלה- "עתה תראה" אבל לארץ ישראל לא תכנס, כי "וידבר אלוקים" במידת הדין על מה שאמר "למה הרעות", ועל טענת 'למה שלחתני' ענה ה'- "אני השם" ולא לחנם שלחתיך. 1
גור אריה: לפי המדרש המקרא נדרש למעלה ולא למטה על "לכן אמור לבני ישראל", ואילו לפשוטו המקרא נדרש כלפי מעלה ומטה כמו שבכל התורה פרשה סמוכה לחברתה.
ולפי פשוטו "וארא אל אברהם" הוא דבר בפני עצמו שאינו מחובר למעלה, מה שאין כן למדרש חז"ל. ועי' בגור אריה מה שכתב על הרא"ם.
רש"י: ולא לחנם שלחתיך: רא"ם: ברש"י לעיל משמע שמשה לא שאל 'למה שלחתני בחנם' אלא התלונן על שבאה תקלה על ידו- "למה זה שלחתני"?
גור אריה: 1 באמת אין כאן תשובה לטענת "למה זה שלחתני" אלא לטענת "למה הרעות" כאילו אין ממש בשליחות, ענה לו ה'- 'לא לחנם שלחתיך'.
עי' ברא"ם, ובגור אריה בסוף הפרשה הקודמת (עי' לעיל, שמות 5:22:2:1) שמשה לא שאל לשם מה שלחו ה', אלא בא בקובלנה- 'למה הרעות? ואם תאמר מה אכפת לך- למה זה שלחתני!' ולפי"ז יתבארו כאן שאלת הרא"ם ותשובת הגור אריה.
רש"י: שדברתי לאבות הראשונים: למה הוסיף רש"י מילת 'הראשונים'?
גור אריה: עיקר הנאמנות של ה' שהוא מקיים לבנים את מה שדבר לאבות הראשונים.
רש"י: אני ה' נאמן וכו': למה השם הזה פרושו 'נאמן בהבטחתי'?
גור אריה: השם הזה בקריאתו ובכתיבתו בגימטריא 'אמן'. 1
גור אריה: בשם הזה יש 'היה הוה ויהיה' כי הווית ה' היא בכל הזמנים ובכולם הוא אחד ואיננו משתנה, ולכן הוא נאמן לקיים הבטחתו.
גור אריה: כתוב "וה' אלוקים אמת" כי השם המיוחד מורה על אמתת עצמו 2 , ולכן מתחייב מהשם הזה שלא ישאר לבריה אצל בוראה דבר שלא ישולם. 3
שם הויה עולה 26, ושם אדנות עולה 65, ויחדיו הם 91. ואולי פרוש הדברים שבעולם הזה יש הבדל בין כתיבת ה' לקריאתו (כי אנחנו מבדילים בין הנהגה של חסד להנהגה של דין) אבל לעולם הבא יהיה ה' אחד ושמו אחד (וגם על הרע יברכו הטוב והמיטיב), וכששתי ההנהגות מצטרפות יחדיו, אז יתוקן העולם ויתגלה שה' נאמן בהבטחתו לתקן את עולמו. ויש להוסיף ש'אמן' הוא נוטריקון 'א-ל מלך נאמן', ועי' מה שביאר בזה המהר"ל בנתיבות עולם (נתיב העבודה פי"א עמ' ק"י) ובחידושי אגדות ח"א (עמ' ס"ד, שבת דף קיט ב)
נראה ששאר השמות מורים על מידות של הנהגה ורק השם המיוחד מורה על עצם ההתגלות שלו כלפי הנבראים.
נראה לפרש שאדם הנושה בחברו, כביכול יש לנושה חלק במי שהוא נושה בו, ובעל החוב נותר חסר. כביכול כך גם הנהגת ה' כלפי ברואיו שמציאותו אמיתית ומחוייבת, ולכן לא יתכן שהוא ישאר חייב לזולתו.
רש"י: אני ה' נאמן וכו': מה משמעות השם הויה?
גור אריה (בראשית 1:1 בסופו): זהו שם של רחמים, וזה שם העצם המורה על אמתתו שהוא הטוב הגמור המשפיע לכל הנמצאים. 1
מהר"ל, דרוש על התשובה (עמ' ע"ט ד"ה וכנגד): אותיות השם הם כנגד 4 תוארים המורים על אמיתת והכרת ה'- 1. ה' אינו גוף וכנגד זה אות יו"ד, כי לגוף יש מרחקים ואילו היו"ד אין לה שיעור באורך ורוחב. 2 2. ה' מחויב המציאות 3 ועל זה מורה האות ה"א- כי 'הא לך' מורה על הישות והמציאות. 3. ה' ניצחי ואין לו התחלה וסוף, ועל זה מורה אות וי"ו שהיא אות ישרה, ולדבר השווה והישר אין קצה וסוף. 4 4. כל הנמצאים, מציאותם היא מאת ה', ועל זה מורה האות ה"א השניה- ממציאותו וישותו נמצאים הכל. 5
מהר"ל, נתיבות עולם (נתיב האמת פ"א עמ' קצט, ד"ה בסוטה): 1. היו"ד הראשונה מורה שהוא אחד, כיו"ד שאיננה מתחלקת, ושהוא קדמון כי קודם שנברא העולם היה ה' אחד ושמו אחד. 2. הה"א הראשונה מורה שה' ברא את העולם כי בה נברא העולם 6 . 3. הוי"ו מורה שה' מעמיד את העולם מבלי נטות ימין ושמאל כוי"ו שנראית כמקל זקוף. 4. הה"א האחרונה מורה שה' מחדש בכל יום מעשה בראשית.
לקו יש מימד של אורך בלבד, ואילו לשטח יש 2 מימדים- אורך ורוחב, ולגשם 3 מימדים- אורך, רוחב וגובה. אך היו"ד היא נקודה, ולנקודה יש קוטן אין סופי- בלי אורך רוחב וגובה. שליללת ההגשמה מאת הבורא כתבה הרמב"ם בהל' יסודי התורה, פ"א באריכות.
כי מציאות הכל תלויה בו, ואילו מציאות ה' אינה תלויה בשום דבר, כמבואר ברמב"ם, פ"א מיסודי התורה ה"א-ב.
עי' מה שהובא מהגור אריה בבראשית 49:33:1:2. ועי' ברמב"ם, פ"א מיסודי התורה ה"ג. ובקצרה, עי' בכל זה בדרך ה' לרמח"ל, ח"א פ"א.
כי האות ה"א מורה על ישות כדלעיל. ע"ע לעיל, שמות 3:14:5:1 ואילך ובהערות שם, וכן 3:15:1:1 ואילך ובכל הפסוק שם. מבואר שם ששם הויה (בניגוד לשם אהי-ה) מורה על אמיתת ההנהגה שאיננה תלויה בנבראים, ושם זה מורה על הטוב הגמור. וע"ע בגור אריה לעיל (שמות 6:2) ששם הויה מורה שהוא היה הוה ויהיה- הווייתו בכל הזמנים שהם עבר הוה עתיד, והוא אחד בהם ולא ישתנה.
כפי שהביא רש"י (בראשית 2:4) מחז"ל "בהבראם" בה"א בראם.
