[ הדפסה/נייד ]         [הערות ]   Français | עברית | English

מטלסקופ החלל ג׳יימס וב (James Webb)

כוכבי הבריאה

משולש בראשית א:א בן 28 אותיות, בנוי מנקודה מרכזית (האות ה־13) המוקפת בשתי שכבות משולש.

לשכבת המשולש הפנימית (בצהוב למטה), המקיפה את הנקודה המרכזית, יש גימטריה 611 = ״תורה״
לשכבות המשולש הפנימית והחיצונית יחד, המקיפות את הנקודה המרכזית יש גימטריה:
2701-10 = 2691 = 13×207 (אור)



מעניין שמשולש זה מכיל את "מגן דוד" הראשי של 13 נקודות. זהו המשולש היחיד בכל המתמטיקה שהכוכב הפנימי שלו (13 נקודות) שווה לנקודת מרכז (centroid) שלו (האות ה־13).



הגימטריה של כוכב 13 האותיות:
629 = 611+18 (תורה + חיים) = ‎37×17 (הבל/חכמה × טוב)

כאשר א-להים ברא את ה"אור", אמר עליו כי הוא "טוב" (בראשית א:ד), כלומר שיש לו תכלית טובה — להאיר את האדם בחכמה ובשלמות. אור קדמוני זה נגנז בתורה (ראה לעיל, פרק "אור השבת"). וכפי שראינו שם, האות המרכזית "יוד" קשורה מאוד לאור ולישראל ^[1]).

15 האותיות המקיפות = ‎37×56 = 2072 (2000 בית רבתי – "בית" + 72 חסד)

נראה שהרמז הוא שמי שדבק בתורה יגלה שהעולם הוא "בית של חסד". אדם כזה יצליח בכל מעשיו בחיים (תהילים א':ג' – "וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ").

לימוד תורה וקיומה דורשים עמל רב ויגיעה, אך הם מביאים עמם את השמחה הגדולה ביותר (ר׳ משה פיינשטיין זצ״ל).(ניתן לראות זאת גם בגוף האדם: כל מאכל שטעים — אינו בריא, ואילו כל מאכל שהוא בריא — אינו טעים. מעניין לחשוב על זה^[2]. האדם צריך ללכת נגד טבעו כדי לאכול בריא. כך גם לגבי כל הדברים המשמעותיים בחיים: הם דורשים עבודה קשה כנגד טבע האדם. תענוגות זולים אולי מרגישים טוב לרגע, אך הם מביאים עצב ונזק לנשמה).

שימו לב כי 3 האותיות הנוספות המרכיבות את הכוכב (מעבר למשולש הפנימי של 10 האותיות) הן "הבא".

ובספר "תורת חיים" לר׳ חיים קנייבסקי זצ״ל:

"מדוע התחילה התורה באות ב'? לרמוז על ב' עולמות שברא הקב"ה, עולם הזה ועולם הבא (בראשית רבה א, י). שאם אדם שומר ומקיים את התורה, הוא זוכה לשני העולמות" (תורת חיים, בראשית).

ובדומה לכך, הגימטריה של בראשית א:א היא 2701, שהוא המשולש ה־73. משולש זה מכיל בתוכו את כוכב דוד ה־13 (ראה תמונה משמאל).

לכוכב ה-13 יש 937 נקודות, שהן הגימטריה של מילוי המילה "תורה" (936 = תאו ואו ריש הא), המקיפים את הנקודה המרכזית (+1). לפיכך, הנקודות המקיפות את הכוכב הן: 2701-937=4×441 (אמת).

נראה שהרמז הוא שמי שגדל ו״התרחב״ בתורה, יואר באור של אמת וחכמה. אדם כזה יוכל לראות מבעד לשקרי העולם הזה ולפיתוייו; היצר הרע לא יוכל להטעותו, והוא יצליח בכל מעשיו בחיים.

ואכן, לכל אדם הלומד תורה יש "ראייה רוחנית" מסוימת. הוא רואה דברים שאנשים אחרים אינם יכולים לראות; וליתר דיוק – הוא רואה את הטומאה. הוא מסוגל להבחין בטומאה זו באופן מיידי אצל אנשים אחרים ובדרכיהם. זהו עניין מוחשי וברור למי שעוסק בתורה. אך מי שאינו עושה כן, עיוור לכך לחלוטין, או גרוע מכך – הוא נמשך אל הטומאה ורואה בה דבר "טוב".כי חסר לו האור הרוחני של התורה ולכן היצר הרע יכול להטעות אותו בקלות.

ככל שלאדם יש יותר תורה, כך יש לו יותר ראייה רוחנית. לכן, גדולי התורה נקראים "עיני העדה" (במדבר טו:כד; עיין רש״י). משום כך חשוב מאוד להידבק בחכם גדול בתורה ולקבל ממנו הדרכה.

תועלת מרכזית נוספת היא שכאשר אדם רואה אדם גדול ממנו בהרבה במדרגות רוחניות, הדבר מעורר אותו לשאוף לעלות ולהתקדם. אך אם הוא נמצא רק בחברת אנשים הנמצאים באותה מדרגה רוחנית כמוהו, הוא עלול לחשוב שמצבו טוב דיו כפי שהוא, ולא יתעורר לשאוף לעלייה נוספת. בדומה לכך, כל העולם כולו מקבל את השפע האלוקי מנקודת הבריאה שבקודש הקודשים (בירושלים). שכן כך ברא הקב״ה את עולמו, וכך גם עיקר דרך צמיחתו הרוחנית של האדם — על-ידי קשר עם רב גדול, שהוא כנקודת הבריאה.

לכוכב ה־13 יש גם 936 = ‎13×72 נקודות המקיפות את הנקודה המרכזית — רמז לחסד האלוהי המקיף את מי שדבוק בתורה כראוי.

כוכב 13

כמו קודם, כוכב מגן דוד הראשון שנראה ממש ככוכב הוא הכוכב השני, המכיל 13 נקודות. המספר 13 הוא הגימטריה של "אהבה" ושל "אחד". הוא קשור לי״ג מידות של כתר, הספירה העליונה ביותר, שכולה רחמים וחסד אלוהי לכל אדם — בין אם הוא ראוי לכך ובין אם לאו.

במדרש נאמר: ״אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן: בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעוֹלָם, נִתְאַוָּה שֶׁיְּהֵא לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בָּעֶלְיוֹנִים״ (מדרש תנחומא, נשא ט״ז).

זו הסיבה שישנה מצווה להידמות לקב״ה ככל האפשר, כדי שיוכל לשכון בתוכנו. דבר זה נעשה על־ידי קיום י״ג מידות הרחמים של ספירת הכתר (ראה תומר דבורה, פרק א). ובתלמוד נאמר:

"'אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ' (דברים י"ג, ה). וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה?... אלא להלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא: מה הוא רחום וחנון, אף אתה הייה רחום וחנון" (שבת קלג ע"ב, סוטה יד ע"א).

ובספרי (פרשת עקב, פיסקא מ"ט)
"לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו... וּמָה הֵן דַּרְכֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? 'ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן' (שמות ל"ד, ו') – אַף אַתָּה הֱיֵה רַחוּם וְחַנּוּן. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא 'צַדִּיק'... אַף אַתָּה הֱיֵה צַדִּיק; הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִקְרָא 'חָסִיד'... אַף אַתָּה הֱיֵה חָסִיד."

מעניין לציין ששם הוי״ה (י-הוה) הוא בגימטריה 26 = ‎13×2, שני כוכבים של 13 (אחד ואהבה), המבטאים את רצונו של א-לוהים להתאחד עם ברואיו אם יבחרו בכך מתוך בחירה חופשית. שכן א-לוהים הוא עניו מאוד. הוא אינו רוצה לכפות את עצמו על בני האדם. לכן הוא מסתתר מאחורי "לבוש" הטבע, ורומז לנו דרך החכמה האלוקית שבטבע. כל זאת כדי לתת לנו "מרחב" ולאפשר לנו לבחור אם אנו רוצים להיות איתו בקשר אם לאו. ואף על פי שאין רגע שבו הוא אינו חפץ בכך^[3], מכל מקום ה' עניו כל כך, שהוא דומה לאדם העומד וממתין מחוץ לבית הכנסת עד שמישהו יזמין אותו להיכנס (ר. שלמה יהודה, "הינוקא").

מעניין גם שהספירה הקשורה לשם הוי״ה, וכן ללב שבאדם, נקראת "תפארת", וגימטרייתה 1081. נקודת המרכז של 1081 היא 541 (ישראל). כשם שהלב מעניק חיים לכל הגוף, כך הקב״ה מעניק חיים לכל. תפקידו של ישראל הוא להידמות לה' בהיבט זה, ולעזור לכמה שיותר אנשים.

שימו לב שהגימטריה של "לב אדם" שווה ל-77, וכוכב המגן-דוד ה-77 (מספר כוכבי) שווה ל-13×2701=13×37×73 – "כוכב של כוכבים" מובהק. יש לחקור זאת עוד.
(אולי זה מרמז שאדם צריך לאהוב את הבריאה, להרגיש הכרת תודה על המתנה של החיים - בראשית רבה י"ד:ט').

עוד על כוכב 13

בעולמו של הקב״ה אין ריבוי או חלוקה.. דבר זה הוא מעבר ליכולות ולכוחות של השכל לתפוס. לכן הדבר הראשון שנברא היה ״בראשית״ – הזמן, שהוא תחילת הריבוי. שכן הזמן מתחלק לעבר, הווה ועתיד. ״בראשית״ הייתה נקודת הזמן הראשונית, הנקודה הראשונה הבלתי - מתחלקת, שאין לה עבר (ספורנו, בראשית א׳:א׳).

המילה "עת" כוללת את שלושת החלוקות:

עתיק	עתה	עתיד
עבר	הווה	עתיד

ועל כך כתב שלמה המלך בקהלת 28 ״עתים״ (״עת ללדת ועת למות״ וכו׳), הכוללים את כל הזמנים העוברים על כל אדם (משיב נפש).

העולם נברא ב-6 ימים, והשבת היא כמו הנקודה המרכזית המעניקה משמעות ותכלית לכל המערכת כולה. שאר הזמן הוא הרחבה של "6 הימים" הראשוניים הללו.

רעיון זה מתבטא בכוכב 13: אם לוקחים מטבע (או טוב יותר, "עיגול מושלם") ומקיפים אותו בכמה שיותר עיגולים זהים, המקסימום שניתן לשים סביבו הוא 6. ולא זו בלבד, אלא שההתאמה תהיה הדוקה ומושלמת לחלוטין. כעת, מ-6 אלה, יש לנו 6 צדדים, ומתוכם6 בליטות חיצוניות מהמעגל הפנימי המושלם, וכך מתקבל הכוכב הראשון: 13. כל שאר הכוכבים הם התרחבות של אותה שלמות ראשונית^[4].

המספר 6 מייצג גם את המרחב ככלי קיבול, המעטפת החיצונית: מעלה-מטה, שמאלה-ימינה, קדימה-אחורה; ובפנים נמצא החלל, הנקודה המרכזית הנסתרת, שהיא היוצרת ומקיימת את הכול.

למספר 6 תכונות ייחודיות רבות, כגון: 1+2+3=6 וכן 1×2×3=6. המספרים 6,‏ 66,‏ 6×6 (=36),‏ ו-666 הם כולם מספרים משולשיים. עובדה מתמטית היא שהמספרים המשולשים היחידים בעלי ספרה חוזרת הם 55,‏ 66 ו-666. לכן, 666 הוא המספר המשולש היחיד בעל ספרה חוזרת עם לפחות 3 ספרות. מעניין לציין שהמספר הראשוני השישי הוא 13.

הבל / נשימת החכמה – כוכב 37, 19, 10

לכוכב מגן דוד הבא יש 37 נקודות. זהו השלב הבא של הבריאה. 37 הוא הגימטריה של "יחידה" וגם של "הבל".

הגימטריה של בראשית א:א = 2701 = ‎73 × 37 = הבל × חכמה

הפסוק הראשון לא רק משקף את החכמה האלוקית, אלא שהוא גם הצהרה - הוא הגשמה של הרצון האלוקי. כיצד הוא מתממש? כאשר מפשטים אותו למונחים הבסיסיים, הדבר נעשה על ידי כך שא-לוהים בורא את היקום בדיבור (הבל פה).

הגימטריות של "הבל":

37	=	הבל	(גימטריה רגילה)
19	=	הבל	(גימטריה סדרית ונקודת המרכז של 37)
10	=	הבל	(גימטריה קטנה ונקודת המרכז של 19)

כאשר אדם מדבר, הוא "מגשים" את מחשבותיו כדיבורים בעולם — מגשים (״גשם״ = "ויאמר א-להים" =343) — ואם אותם דיבורים גם מגשימים בפועל את מה שהם מתארים, ואת התנאים המאפשרים לכך וכדומה, הרי שזהו דיבור אלוקי על כל המשתמע ממנו.

הגימטריות של ״הבל/נשימה״ הן תת־הסדרה הנמוכה של סדרת ״חכמה״ (73,37,19,10). שכן חכמה קודמת ל"הבל". החכמה היא היסוד המאפשר ל"הבל" לפעול כראוי. לכן בהיבט זה חכמה גבוהה יותר, רוחנית יותר

כוכב 37

כל מ"ספרי הכוכב", החל מכוכב של 13 נקודות, ניתנים לבנייה מ־12 משולשים הסובבים נקודת מרכז.

לדוגמה, כוכב של 13 נקודות מורכב מ־12 משולשי T1, שכל אחד מהם מכיל נקודה אחת, הסובבים נקודת מרכז. כוכב של 37 נקודות מורכב מ־12 משולשי T2, שכל אחד מהם מכיל 3 נקודות, הסובבים נקודת מרכז (ראה תמונה משמאל) , וכן הלאה.

באופן דומה, הכוכב ה־37 (7993 נקודות) בנוי מ־12 משולשי T36, שכל אחד מהם מכיל 666 נקודות, המקיפים נקודת מרכז^[5]. נראה שכוכב זה מייצג את ה״מרחב״ הנברא על־ידי ה״הבל/נשימה״ האלוקי.

שימו לב שמהספרה ה־7993 של פאי מופיע:

25 ספרות של פאי מהמיקום ה-7993
	2503912757710284027998066
	^ <-- ספרה 7993

25039 = 7³ × 73 ("ויאמר א-להים" × חכמה)

זה מה שמתרחש כאן — הבל/נשימה מגשים את החכמה למציאות.

ניתן גם לבנות את הכוכב ה־37 על־ידי מיזוג שני משולשים 109 (5995 נקודות כל אחד). 109 היא הגימטריה הרגילה של ״עגול״.

נקודת המרכז (centroid) של כל משולש מסדר 109 היא הנקודה ה־2665. ‏26 הוא שם הוי״ה ו־65 הוא ״א-דני״ — כך הוא מבוטא — חתימה אלוקית שכבר פגשנו בסדרה זו. ייתכן ששני המשולשים הללו מייצגים את העולמות הגשמי והרוחני השזורים זה בזה. נקודת המרכז 2665 מציינת ש"א-להים" נמצא במרכז שני העולמות, משגיח ושולט על הכול.

הגימטריה הסידורית והגימטריה הקטנה של ״עגול״ הן 37 ו־19 בהתאמה. מעניין.

כוכב 19

19 הוא נקודת האמצע של 37. לכן הכוכב ה־19 משתלב במרכז הכוכב ה־37. הכוכב ה־19 בנוי משני משולשי-55 , שכל אחד מהם מכיל 1540 נקודות, וגובהו 73 שורות.

1540 הוא מספר "כתר חסר" של ישראל (541), והוא קורס ל־1+540=541 סכום האלפים. נראה שזה מייצג את קריסת הכל לישראל. שכן תכלית כל הבריאה היא שבני האדם יעשו את עבודת ישראל – ללמוד ולקיים את תורת ה'.

כוכב 10

10 הוא נקודת האמצע של 19, ולכן כוכב 10 (ישראל) משתלב בתוך כוכב 19. רק למספרים אי־זוגיים יש נקודת מרכז, ולכן זהו הכוכב הפנימי הסופי. כוכב 10 (541=ישראל) בנוי מ־12 משולשים של 45 נקודות כל אחד (45=אדם). ניתן גם ליצור אותו על־ידי מיזוג של שני משולשי-28, שכל אחד מהם מכיל 406 נקודות.

שאלתי את אורן עברון על כך והוא השיב:

אנחנו עוסקים בנושאים חשובים מאוד... אנחנו עוסקים בתדר ובהדהוד כשאנחנו עוסקים בסוג כזה של יחידות בתוך יחידות בתוך יחידות וכו', סדרות של מספרים…

406 הוא הגימטריה של "אַתָה".

המשולש של 406, שמשמעותו "אַתָה", יוצר את האיחוד של "אַתָה" מול "אַתָה" כדי ליצור את "יִשְׂרָאֵל" 541, כאשר כל זהות חובקת את השנייה, מתחברת על בסיס משותף ונותנת גם את הערכים שלה.

זה מה שקורה כאשר אדם מישראל אומר "ברוך אתה" ורוצה להתחבר לה', האדם מתחיל להאיר את 541 הנקודות שלו בשדה שהוא תווך של שדה תלת־ממדי גדול בהרבה שיכול להדהד החוצה…

ביקשתי ממנו הבהרה נוספת והוא השיב בהסבר ארוך ומורכב. הנה קטע מתוכו:

…יש הרבה מה להעמיק בדברים הללו, הרבה מאוד. אולם עם הרקע הזה נחזור לסדרה שעליה דיברנו:

כאשר אדם בונה רעיון מחשבתי, אותו רעיון קיים במציאות; הַתּוֹדָעָה שלו הוא חלק מן המציאות ומחשבתו היא חלק מן המציאות. עם זאת, הרעיון המחשבתי מחובר לעולם התחתון וכבר משפיע עליו, אך לא באותה מידה כמו יציקתו ישירות אל תוך ה"בד" של המציאות, חומר/אנרגיה ותבנית-רטט. כיצד הוא יעשה זאת? הוּא יְחַקֶּה את מעשה הבריאה על־ידי כך שהוא מבטא את מחשבתו בדיבור, ישתמש בחומר (תנועת האוויר באמצעות גופו הפיזי, ובפרט הפה) כדי לדחוף את האוויר מבפנים החוצה וליצור ״קול״ הנושא את ההשלכה המחשבתית שלו אל העולם הזה, ואפילו אם אין אף אחד בסביבה לשמוע, ואפילו אם הוא עצמו לא יכול לשמוע את עצמו (למרות שטוב בהרבה שכן ישמע עצמו). הדבר כבר משפיע על המציאות באופן עמוק. עד כמה עמוק? עד כמה חזק? הדבר תלוי בהקשר ובעוצמה שהוא מביא.

אם כן, אם הוא מביא עוצמה ״X״ והמציאות יכולה להתמודד עם "X" ולדחות אותה, למרות שהיא תבוא ותשפיע – אנחנו לא נראה את ההשפעה. אולם אם ה־"X" שלו גדול יותר, ההשפעה תהיה ישירה יותר.לפעמים חזרה פעמים רבות שוברת את כוח הדחייה. אך קיימת גם תשתית אוניברסלית עמוקה יותר שמאפשרת או מונעת דברים כאלה, והיא רצון ה׳. לכן זה עמוק הרבה יותר מזה, אך במונחים בסיסיים כך תפילתו של צדיק יכולה לעצב מציאות, בעוד שאדם אחר, המשתמש באותה תפילה, לא יוכל. או שאדם שטהרת מחשבתו שלמה יכול לפעול כך, בעוד שמי שמחשבתו אינה טהורה לא יכול – כגון תינוקות של בית רבן, למשל.

כעת, קח זאת בחשבון ביחס למבנה גלִי: כשזורקים אבן לאגם, במבט ישיר מלמעלה רואים את הגלים — עד כמה הן חזקות,לאיזה מרחק הן מתפשטות, ומה הן ישבשו בדרכן. הכול תלוי במנגנון הזריקה: בעוצמה, במשקל האבן, בשדה עצמו: במצב המים, במסה שלהם, במצב שלהם (מים טהורים לעומת מים קשים, הלחץ — כגון מתחת למנהרות/מתחת לפני הקרקע או בגובה פני הים), במבנה הפנימי של המים, ובכוחות נוספים הפועלים שם. בכל מקרה, רואים טבעות מרובות; אלו צומחות באופן אורגני מה"מקור" ומתפשטות בהתאם לתנאים שמתקיימים.

זוהי האנלוגיה למה שמתרחש עם הסדרות הללו, עם הבנייה המנטלית שלהן וכו'. כשמבינים זאת, זה מאפשר לבנייה המנטלית להיות חזקה יותר; אבל גם בלעדיה זה עדיין עובד. כפי שכאשר אדם זורק אבן — היא פוגעת באותה צורה, עם או בלי כוונה, הכוונה יכולה להעצים את המכה הרבה יותר. זריקה בלתי־מכוונת של האבן למעשה אינה מוסיפה כוח נוסף מצד הזורק, שכן ברירת המחדל היא פשוט "לשחרר" האבן, בעוד שהכוונה יכולה להכפיל זאת בגורמים רבים, במיוחד כאשר משתמשים בכלים/מנופים וכדומה.

זהו ההבדל בשאלה האם ברכות צריכות כוונה או לא; אך בברכות זה אפילו עמוק הרבה יותר: שכן באבן — האבן עצמה היא חומר, בעוד שהברכה עצמה רק לובשת צורה בחומר, אך העיקר בברכה אינו החומר אלא הכוונה עצמה, שהיא זו שמביאה לה את צורתה.

אז במילים פשוטות, כשאנחנו אומרים "אתה" בכוונה עזה, אנחנו ממש מוציאים מאיתנו סיכה כיוונית הפונה החוצה לעבר אחדות מסוימת — "אתה". פעולה זו משתמשת בתבנית של משולש הפונה מן ההגדרות הרבות ש"אני" מודע להן, כלפי חוץ, אל עבר אחדות אחת יחידה — "אתה".

אם אנחנו עושים זאת מתוך כוונה להתאחד עם הישות, מתוך אהבה, אז אנחנו מקבלים השתקפות חזרה אלינו: אנחנו מקבלים את ה-406 – של ה"אתה" שחוזר אלינו, תוך שימוש בעוצמה של עצמנו, כמו לזרוק כדור אל קיר והוא חוזר באותה עוצמה, אך בלי חיכוך וכו'. הדבר גורם למשולשים להתנגש מכיוונים מנוגדים וליצור את הכוכב 541 (ישראל). במרכז נמצא מה שמובא לחיים — ה"הריון" (271), ומבחוץ כל צורת האדם. איני נכנס לפרטים כעת.

אולם, הקו הדק הזה אינו נע רק לכיוון אחד וחוזר, אלא גם מהדהד כלפי מעלה וכלפי מטה ויוצר "מרכבה" תלת־ממדית. האם הוא חייב לעשות זאת? לא. זה תלוי בכמות האנרגיה שיש לנו — לא אנרגיה פיזית, אלא מנטלית — ולכן הוא אכן יכול להיווצר, אך בהתאם ל"צליל" הפנימי ולמשמעות הפנימית שלנו. כמו כן, היא יכולה להיות לא טהורה, ואותם זיהומים יכולים להפריע לצורה להתגבש. אז זהו הצליל, המחשבה הפנימית, שיוצרת צורה ומהדהדת סביבנו.

שדה זה, כאשר הוא נבנה כראוי, אינו משפיע רק על העולם הפנימי של ה"אני" המנטלי והרוחני; אם הוא חזק מספיק, ניתן להרגיש אותו בחוץ והוא מקיף את כל הגוף. שם הוא יוצר את המבנה התלת-ממדי של ה-679 (מרכבה), המביא אותנו לרמה של שלום עם עצמנו ועם העולם החיצון, כאשר השלום — הוא הכלי המחזיק את הברכה. לכן, שלום בגימטריה הוא 376, צד אחד של הצורה התלת־ממדית, הכולל גם את השורה האמצעית של 73 נקודות.

יש עוד הרבה מה להרחיב…

מרכבה א-להים
רמה: מתקדם

שם ה׳ המופיע בבראשית א:א הוא "א-לוהים". שם זה של ה׳ מתייחס למידת הדין והאמת. הוא גם מתייחס לחוקי הטבע המדויקים, שאינם יוצאים מגבולם (פירוש הנצי״ב).

מעניין לציין כי יש מקרה ייחודי אחד בלבד בכל התנ״ך של סופי אותיות של א־להים. הדבר מופיע בספר ישעיהו:
 

כִּ֣י אֲנִ֚י יְ-הֹוָה֙ אֹהֵ֣ב מִשְׁפָּ֔ט	שֹׂנֵ֥א	גָזֵ֖ל	בְּעוֹלָ֑ה	וְנָֽתַתִּ֚י	פְעֻלָּתָם֙	בֶּֽאֱמֶ֔ת וּבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם אֶכְר֥וֹת לָהֶֽם
	א	ל	ה	י	ם֙
בין המילים: "משפט" ו"אמת": סופי תבות, א-להים

שם א-להים מופיע ב"סופי תיבות", כי הוא נמצא "מאחורי הקלעים" של הטבע. אל תתפתה לאשליה שהכול מתנהל מעצמו. זה נועד רק כדי לתת לנו מרחב ובחירה חופשית. במקום זאת, התמקדו במקום זא בחכמה האלוקית החודרת ונוכחת בכל מקום ביקום.

גימטריה של "א-להים" = 86
גימטריה של "הטבע" = 86 (זהה ל"א-להים")


ה"לפני" (אותיות קודמות) של "הטבע" הן: דחאס = 73 (חכמה)
ה"לפני" השני של "הטבע", החודר לשורש, הוא: גזאנ = 61 (אין), מקור החכמה.


הגימטריה של כל הפסוק הנ״ל (ישעיהו ס״א:ח׳) היא:
4453 = 61×73 (אין × חכמה, חכמה מן האין - הכתר).


סכום האלפים הוא: 453 + 4 = 457 — נקודת המרכז של בראשית (913) (וואו!).

הגימטריה סידורי = 628 (תורה + תורה בגימטריה קטנה), המרמזת על חכמת התורה.

הגימטריה של 5 המילים המרכיבות את "א-להים" = 1990 = 1990 (= המרכבה ה-10!) — וזה מביא אותנו למספר המרכבה העשירית.

המרכבה העשירית
ה״מרכבה״, או מגן־דוד תלת־ממדי (Stella Octangula, ״כוכב בעל שמונה קצוות״), היא צורה פיגורטיבית הניתנת על־ידי הנוסחה:
מרכבה(n) = n×(2×n² - 1)

מבחינה גיאומטרית, מרכבה נוצרת בשתי דרכים אפשריות:
1. על־ידי מיזוג שני טטראהדרונים (פירמידות תלת־ממדיות).
2. על ידי "הככבה" (Stellation) של ליבת אוקטהדרון (יהלום תלת-ממדי בעל 8 פאות). כלומר, הוספת פירמידת טטרהדרון על כל אחת מ-8 פאותיו (ראו תמונה להלן).
 
לפיכך, ניתן ליצור את המרכבה העשירית על ידי:
1. מיזוג של שני טטראהדרונים עשיריים (1330 נקודות כל אחד).
2. "הככבה" של ליבת אוקטהדרון עשירית (670 נקודות) עם שמונה טטראהדרונים תשיעיים (165 נקודות כל אחד) — אחד על כל פאה.

1330 = 70×19 נראה כרמז ל־70 פנים של חכמה (19 = חכמה בגימטריה קטנה). כידוע, יש 70 פנים לתורה.
670 = 67×10 נראה כרמז ל־67 (בינה) המתחברת עם "יוד" = 10, זרע החכמה, כדי להגדיר את הנקודה (165) של הבריאה.

"א-להים" בפסוק זה הוא בחינת בינה (זוהר בראשית ל״א ע״ב, תוספתא).

דבר זה משתלב היטב עם מה שנראה במספר פאי בפרק "בית־בינה".

הנקודה היא החכמה העליונה ביותר. אולם גם היא זקוקה ל־בינה: עליה להיבנות מן ה־אין (הכתר הבלתי־מוגדר, מקור החכמה). לכן בינה וחכמה הן זוג, ואינן נפרדות (כמעט לעולם — אלא לאחר התהליך, ובראשית הראשונית והבלתי־מוגדרת בתהליכי ההכרה האנושיים, שבהם מתנוצץ את עצם התחלתו של כל סוג של שדה מידע) — (נשמע מאורן עברון).

הטטראהדרון ה־73
כפי שראינו בסעיף "6 ימים ושבת", משולש בראשית א׳:א׳ רומז למבנה תלת־ממדי, דהיינו הטטראהדרון ה־73 (פירמידה תלת־ממדית של 67,525 נקודות; 2701 נקודות בכל צד. המספר 67 חשוב ומתייחס לספירת ה"בינה").

השאלה הבאה היא: איזו מרכבה מתאימה להיכנס בתוך הטטראהדרון של בראשית א׳:א׳?

למרכבה יש 8 קודקודים. לפיכך, היא מתאימה להיכנס בתוך קובייה, שגם לה 8 קודקודים (פינות).

הקובייה הגדולה ביותר האפשרית שנכנסת בתוך הטטראהדרון ה־73 היא הקובייה ה־19. קובייה משתמשת בקו ישר במרחב המכוון אופקית, מה שיוצר תכונה של "נקודת מרכז של נקודת המרכז" (ראו תמונה מימין).

לקובייה ה־19 יש 19³ = 6859 נקודות

מגן הדוד התלת-ממדי (המרכבה) שמתאים בתוך 6859 הוא לא אחר מאשר 1990 – שהיא המרכבה העשירית !

למרכבה ה-10 יש על המעטפת החיצונית שלה 541 נקודות (ישראל) ושארית של 207×7 נקודות (אור של 7 = שבת?).

כמו כן, 1990 = סכום כל מספרי הכוכבים עד כוכב 10 = 541 (ישראל), ולכן 1990 יוצר גם את פירמידת מגן דוד ה-10.

הנקודות הנותרות בתוך הקובייה = 6859 - 1990 = 4869 = 9×541 (9 פעמים "ישראל" המהדהדים מבחוץ. סה"כ 10 "מרחב ישראל").

נקודת המרכז של הקובייה ה-19 היא:
(19³+1)/2 = 343×10 (343 = "ויאמר א-להים" × 10 מאמרות).

נראה כי מרכבה מיוחדת זו היא מעין כלי קיבול ל-10 המאמרות של בריאת העולם של אלוקים, שכולם היו "בשביל ישראל".

הנקודות הנותרות מחוץ לקובייה ה־19 הן:
67,525 − 6,859 = 60,666 נקודות ("ס"־666).
נראה שהרמז הוא שמחוץ ל״מרחב״ של ישראל נמצאת הסמ"ך־666 כקליפה/מעטפת.

ייתכן שהמעטפת = 541 ו־9×541 מייצגות את עשרת מאמרות הבריאה (בראשית + 9), שכולן היו ״בשביל ישראל״ (מדרש רבה בראשית א'), כלומר לכל מי שניגש ובוחר לקיים מערכת יחסים עם א-לוהים דרך תורתו. כל השאר הוא טפל. א-לוהים ברא ריבוי ונפרדות כדי שתהיה אפשרות למערכת יחסים. תפקידנו הוא לענות לקריאתו.



>> הבא בית בינה

הערות

• [1] מעניין לציין שגימטריה של "אור" = 207, שהיא תמונת־מראה של המילה "שבת" (702).
  הגימטריה היורדת (ריבוע) של המילה ״אור״, שהיא גם בבחינת השתקפות או ״הד״:
  

  א  ו  ר ו  ר ר

  גימטריה רגילה	=	613
  גימטריה סידורית	=	73
  גימטריה קטנה	=	19

  דבר זה רומז ש״האור״ הוא "השתקפות" של חכמת התורה (613 מצוות). ואכן ישנם מקורות רבים לכך שהתורה נקראת אור (ראה הפרק ״בחירה חופשית״). לחזור
   
• [2] נשמע מהרב שלמה יהודה (ה״ינוקא״): לחזור
   
• [3] אלוקים רוצה קשר עמנו בכל עת. כפי שכתב רבי שמחה זיסל זצ״ל מקלם (מגדולי בעלי המוסר באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה):

  "עיקר גדול בשמחת הלב ובריאות הגוף, ועוד יותר מזה בעבודת ה׳, הוא לבקש קרבת ה' ולא קרבת בני אדם. מלבד היות הדבר כאב ראש גדול בהרבה מובנים, אין משא כבד יותר על האדם מאשר לבקש קִרבה מבני אדם אחרים. ומה הוא האדם שתבקש את קרבתו? הרי הוא נראה כאוהב בשעת הנאתו, או כשהוא רוצה, אך "אֵין עוֹמְדִין לוֹ לָאָדָם בִּשְׁעַת דָּחְקוֹ" (אבות ב:ג). אבל בקרבת ה', אף על פי שאינו נראה, אין עת שהוא לא רוצה [בקרבתנו].
  
  דע בני היקר, כי עיקר עושרו של אדם הוא אשר בידו ואין אדם אחר יכול לגעת בו. ועל אחת כמה וכמה שאין ראוי שיהיה תלוי ברצונותיהם ובגחמותיהם של אחרים. והמבקש קִרבה מבני אדם — הריהו נזקק למתנות מבשר ודם. ואין חילוק בין המבקש מתנות גשמיות מאחרים לבין המבקש מהם קִרבה (מתנות רגשיות) — הכול אחד הוא. ולפיכך אין עני גדול יותר ממי שמבקש קרבתם ואהבתם של אחרים, ואין לך עשיר גדול יותר ממי שהסיר מעצמו את הרצון להיות אהוב על ידי בני אדם אחרים. — (ספר זיכרון בית קלם, עמ׳ 265)

  הרב שלמה יהודה (ה״ינוקא״), חכם תורה ידוע ו"בעל מופת", אמר בריאיון על עלייתו הרוחנית המדהימה: "ה' רוצה אנשים שהם איתו עד הסוף — לא משנה מה. אם אתה כזה איתו, הוא כזה איתך.״ וכן אמר: ״אם כל העולם כולו נגדך אבל ה' איתך — אתה תנצח כולם. ואם כל העולם כולו איתך אבל לא ה' — הפסדת את הכול. כי בסופו של דבר תישאר לבד - גופו לקבר יובל ׳וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל׳ (איוב יד:כב).״ (מתוך סרטון: "הינוקא בחשיפה בלעדית את כל סיפור חייו" 613tube.com/watch/?v=GFgrR9_-cH8 לחזור
   
• [4] הכול נמשך אחר ההתחלה.
  
  נקודה היא חכמה מוחלטת, משני הסוגים: זו הבאה מן ה"אין" וזו המוגדרת. לכן היא "0" ו-"1".
  "1" הוא אבן הבניין לכל שאר המספרים – חכמה.
  
  כוכב 13 מצביע על אותה חכמה כיוון שהוא מושלם מצדדיו; כך, למרות שהוא מתרחב ונבנה, הוא אומר "אחד" (אחד = 13).
  
  שוב, "1" הוא אבן הבניין של כל שאר המספרים – חכמה.
  ואז 37 עדיין אומר "אחד" בהיותו בבחינת "יחידה".
  ואז 73 אומר חכמה עצמה, חכמה, לפי ההגדרה הרגילה.
  כל אלו הם ארבעת מספרי הכוכב הראשונים.
  
  כעת, מאחר ש־13 עוסק גם באהבה (אהבה=13), ואהבה עניינה איחוד, שגם הוא רעיון של חכמה – לאחד ולהפוך ליחידה אחת – 1, ומאחר שמספרי הכוכב מאחדים שני הפכים, שני משולשים מנוגדים זה לזה, אז זה גם עניין של איחוד ואהבה.
  
  החכמה היא המקור לחסד ולאחדות. לכן כל שאר התבנית יכול להתחיל להרחיב על כך יותר ויותר, אך בשורשם הם מצביעים על כך ונובעים מכך…
  
  6 והמרחב
  קח מטבע (או טוב יותר, "עיגול מושלם") והנח סביבו כמה שיותר מטבעות או עיגולים כאלה. המקסימום שניתן להניח הוא 6. לא רק זאת, אלא שהם יהיו צמודים ומהודקים לחלוטין, ללא רווח.
  
  כעת, מן ה־6 הללו יש לנו 6 צדדים. מתוך זה אנו מקבלים 6 הקרנות כלפי חוץ מהעיגול הפנימי המושלם דרכם, כך שאנו מקבלים את נקודת ההתחלה הראשונה: 13. כל השאר ממשיכים על־פי אותה שלמות.
  
  המספר 6 מייצג את המרחב ככלי קיבול, כקליפה/מעטפת חיצונית: מעלה–מטה–שמאל–ימין–קדימה–אחורה, ובפנים יש את החלל, כמו לספירת גבורה.
  
  כאשר יש לנו כדור כמעטפת ללא שום דבר בתוכה, הוא מיוצג באמצעות ה-6 כמושג מינימליסטי. זהו בריאת המרחב והחומר: הפנים הוא "אַיִן" (אפס) והחוץ הוא "אֵין סוֹף" (אור אינסופי). הפנים הוא הנקודה "אַיִן" והחוץ הוא ה"אֵין סוֹף".
  
  ברגע שמוגדרת נקודה מרכזית, והיא מוגדרת אף על פי שהיא "רֵיקָה" – הרי שהריק הוא מדידה עקיפה, בדומה לאור ולמושג של ערות לגבי הגוף...
  
  אז כאשר הנקודה הפנימית מוגדרת בפני עצמה, מקבלים השבת, שהיא הנקודה המרכזית, ולמפרע מבינים שהיא זו שהגדירה את הכל עוד לפני שהייתה מקור הברכה המוגדר, אך כעת היא שלמה ומבורכת.
  
  הקובייה דומה לכך, אך חסרה בה התכונה של להיות במרחק שווה מן הנקודה המרכזית מכל הכיוונים.
  
  אך המושג של הגבורה בהיותה 216 ‏(6×6×6), כהיקף של משולש 73 ‏(2701), משקף את הרעיון של כלי שנועד להכיל "משהו" שצריך הגדרה.
  
  אותו "משהו" הוא התורה (ראה פרק: "6 ימים והשבת", הערת שוליים 1) ואור הקדושה, והסיטרא אחרא מנסה להשחיר אותו ולהפכו לריק ולהסיר את האור. לכן כוחו של המלאך נקרא "סמאל", מן לשון "לסמא" – לעוור, לא מפני שניתן באמת להסיר את האור, אלא מפני שניתן להסתירו או לגרום לאדם לא לראות… (נשמע מאורן אברון).
  
  שאלתי אותו מדוע 6 הוא מספר כה מיוחד בבריאה – 6 אותיות בבראשית, 6 מילים לאחר מכן, וכו', והוא השיב: "דרך הסתכלות זו נובעת מ'פרח/זרע החיים'". סוף ציטוט.
  
  (זהו נושא שאיני יודע עליו הרבה. אך נראה שהוא מופיע במידה מסוימת בהתפתחות העובר תחת המיקרוסקופ. יש האומרים שהיקום הקדום עצמו נוצר בצורה דומה.)
  
  לא ראיתי מקורות תורניים לתרשים זה של "פרח החיים", ולכן אשאיר זאת כך.
  
  עם זאת, ישנו זוהר הדורש את המילה הראשונה "בְּרֵאשִׁית" כ"בָּרָא שִׁית" — שפירושו "ברא שישה" (זוהר חלק א' (בראשית) ב ע"ב) — וזה מתייחס לשש הספירות של קבוצת התפארת (ו"ק - ו' קצוות): חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד.
  מבחינה מתמטית, "בראשית" = 913 ו־6×913 = מילוי (הרחבת אותיות) של בראשית א׳:א׳.
  שמתי לב גם ש:
  שלוש הספירות הראשונות: חסד + גבורה + תפארת = 37²
  שלוש הספירות האחרונות: נצח + הוד + יסוד = 3⁵
  סך הכול = 37² + 3⁵ = 1612 (מספר כתר ברית) = ‎26×62, ו־1612 + 2161 = 3773, כפי שראינו בפרק ״סימטריות אלוהיות״.
  זה מעניין מאוד, שכן תפארת קשורה לשם הוי״ה (26), ו־26 מופיע לראשונה בספרה ה-6 של פאי.
  שימו לב גם לכך שהמספר המשולשי ה-6 = ‎3×7. הכוכב ה-6 = 181 =
  המספר הראשוני ה־42 = נקודת המרכז של משולש 28, שמרכיב את כוכב ישראל, ו—
  כוכב ישראל (541) הוא נקודת המרכז של תפארת (1081).
  כרגיל, מאחורי כל דלת שנפתחת מסתתרות דלתות נוספות עם שאלות גדולות ועמוקות יותר. כך היא דרכה של החכמה הא-לוהית. זהו לימוד שאין לו סוף. המדענים מגלים את אותן תופעות בטבע, במיוחד בפיזיקה ובמיקרוביולוגיה — אינסוף של מורכבות מתמטית וביולוגית. אין מקום שבו הדבר ניכר יותר מאשר בהתפתחות העובר האנושי. ראו את הספר המדהים "Nature's Destiny" מאת הביוכימאי "Michael Denton"
  
  האות הראשונה – בית
  בנוגע לאות הראשונה בתורה – ״ב״ – אורן אמר לי כך:
  בספר התורה אנו כותבים את האות "ב" ללא נקודה בתוכה (ב), ולאחר מכן התורה שבעל־פה מגלה שיש למעשה נקודה שם. אנו מזהים נקודה ראשונית זו שבתוך הבית (בּ) מן התורה עצמה, שכן ״ב״ פירושו "בית" במשמעות של ״בפנים״ – מה נמצא בפנים? אתה מביט שם, בתורה שבכתב, ורואה ״כלום״ – וזוהי נקודת כתר־אין, שממנה נובעת "חכמה". יש שתי מצבים ל"נקודה": האחת מוגדרת דווקא על־ידי אי־הגדרתה, על־ידי מה שמחוצה לה, והאחרת להפך. האם העיגול מגדיר את הנקודה, או שמא הנקודה מגדירה את העיגול?
  
  ועוד, כאשר אנו כותבים את האות "ב", עלינו להניח דיו על הקלף/העור; טיפת הדיו הראשונה ממש, מינימום הדיו, היא ההסתר הראשון של האור, שהוא לבן (לבן = 82), והיא ממש תחילתה של ה"בית רבתי" הראשונה (הב' הגדולה הפותחת את התורה).
  
  מעבר לכך, הצבע נקרא בעברית ״לבן״, ולא רק שסכומו הוא 82, אלא שיש בו גם חלוקה ל־32 ול־50, לב ו־ן, שהם כנגד ל״ב נתיבות החכמה וחמישים שערי בינה. על חלוקה זו ניתן להעיר כהערת אגב ש־32 הוא X ו־50 הוא Y, וכאשר מצמצמים את 50 ל־5 מתקבל 37.
  
  לא רק שהחלוקה הזו חשובה ביותר מבחינת מה שכתוב ב"ספר יצירה" וכו', אלא שהיא גם תואמת את חלוקת הפסוק הראשון על־פי התורה שבעל־פה, באמצעות "האתנחתא" (טעם ההפסק):
  בראשית ברא אלהי׳ם — החצי הראשון (14 אותיות) עם גימטריה קטנה של 32, ולאחר מכן
  את השמים ואת הארץ — החצי השני (עוד 14 אותיות) עם גימטריה קטנה של 50.
  
  בנוגע לכוכב 541 (כוכב ישראל):
  כאשר האדם אומר ״ברוך״, הוא יוצק זרע אל תוך הנקודה המרכזית של מה שיהיה רחם המבנה של עצמו, אם הוא מחבר זאת כראוי; אזי כשהוא אומר "אתה", הוא יוצר את משולש ה-406 אם הדבר נעשה כראוי.
  כך שהמילה ״ברוך״ הוא כנקודת המגע הראשונה, המתהווה כמקור הברכה והיכולת להפרותה — היא נמצאת בנקודה המרכזית. אך עד שהוא אומר ״אתה״ הדבר הוא ״חסר נקודה/כיוון״, שכן עדיין אין לו מבנה שיכיל אותו. משום כך יש צורך שלא לחשוב על שום דבר אחר, ללא הסחות דעת, ולכוון ב״אתה״ כראוי כדי ליצור את הכלי.
  
  כאשר הדבר נעשה כראוי, האדם מקבל השתקפות של פעולתו, שכן משולש נוסף של 406 חוזר אליו מיד, מתנגש ומתחבר עם המשושה 271 וששת משולשי ״45״ ליצירת כוכב 541. משולשי ה־45 הללו ״אומרים״ ״אדם״ לכל הכיוונים, שכן הם מצביעים אל האדם הזה שייקרא בשם ״אדם״. מתי? כאשר הוא מתעלה למדרגה הנקראת ״ישראל״ ויש לו חיבור מופלא זה אל מקור הברכה, מקור החיים, מקור הבריאה — הוי"ה.
  המילה ״אתה״ פירושו: אתה כאן ואני חש בנוכחותך; אין זו רק דיבור אל ״אלוקים״, אלא , זה מזהה את נוכחותו של השם ממש כאן ועכשיו.
  
  וזו גם הסיבה ש־45 אינו רק ל"אדם", אלא גם לי־הוה, הוי״ה במילוי אלפין (מילוי באות אל״ף): "יוד הא ואו הא" = 45. מילוי האלפין "מה", הוא החיבור בין החלק העליון לחלק התחתון באמצעות המחבר, שהוא הנקודה המרכזית, בהיותה חלק מן ה"ו" המחברת.

  כוכב 25

  יש גם רמזים רבים באיזונים המספריים של השתקפות המשולש ה-73 (2701 נקודות בכל אחד). הכוכב הנוצר הוא כוכב־דוד ה־25, כשווה לגימטריה של המילה "כה", כמו בביטוי "כֹּה אָמַר יְ-הֹוָה" (=292=73×2²), הביטוי שבו השתמשו הנביאים בתנ"ך למסור את נבואתם. (לדוגמה: שמות ד:כב, ה:א, ז:יז וכו')
  
  המילה "כֹּה" היא בעל משמעות רבה בקבלה. למעשה "כֹּה" היא מילת קוד לשְׁכִינָה (הנוכחות האלוהית). יש בה רבדים רבים של משמעות וקשרים, כגון העובדה שהמילה ה־25 בתורה היא "אור" בפסוק "יְהִ֣י א֑וֹר" (בראשית א:ג). בקריאת שמע יש 25 אותיות (הצהרת אחדות ה׳), ברכת כוהנים: היא פותחת במילים "כֹּה תְבָרֲכוּ". הכוהנים ממשיכים (מורידים) את הברכה דרך השכינה (כֹּה) אל העולם הגשמי. ועוד הרבה מעבר לכך.
  
  בכוכב ה־25 יש 3601 = ‎13×277 נקודות, כאשר 277 היא "זרע", כמו ב"זרע החיים" שבו נגענו מעט (אורן עברון). ראו את התמונה משמאל להצצה על כמה רמזים מספריים בכוכב ה-25 שמצאתי לחזור
   
• [5] הגימטריה של בראשית א׳:א׳ = 2701 = 37 × 73
  
  37 ו-73 הם השתקפות מראה זה של זה ונקודות מרכז זה של זה.
  
  ביצעתי סריקה ממוחשבת של למעלה ממיליארד מספרים שלמים שהם:
  (1) השתקפות מראה , ו־
  (2) נקודות מרכז זה של זה.
  התוצאות:
  73,37
  793,397
  7993,3997
  79993,39997
  799993,399997
  7999993,3999997
  79999993,39999997
  799999993,399999997
  ....
  מכאן שהסדרה היא הרחבה של ה־73 וה־37 הראשוניים, עם גורם צמיחה פנימי של 9.
  אולם הסדרה נשברת, שכן בזוג הבא, 793 הוא מספר מגן־דוד (ה־12), אך תמונת־הראי שלו (397) אינה כזו.
  
  וכן בזוג הבא: 7993 הוא מספר מגן־דוד (ה־37), אך תמונת־הראי שלו (3997) אינה.
  
  7993 הוא המספר האחרון בסדרה זו שהוא מספר מגן־דוד. זאת משום שמספרי מגן־דוד נבנים מ־12 משולשים המקיפים נקודת מרכז (כנ״ל). לכן, לאחר חיסור 1 עבור נקודת המרכז וחלוקה ב־12 מתקבל:

  כוכב#	נקודות	(נקודות-1)÷12	מספר מגן־דוד?
  4	73	6	yes
  12	793	66	yes
  37	7993	666	yes
  -	79993	6666	no
  -	799993	66666	no
  -	7999993	666666	no
  -	....	....	no

  
  זוהי עובדה מתמטית כי המספרים המשולשיים היחידים בעלי ספרה חוזרת בכל המתמטיקה הם: 55, 66, 666. לפיכך, 7993, שהוא מגן־דוד 37, הוא הכוכב האחרון בסדרה מתמטית זו, שכן 666 הוא המספר המשולשי האחרון בעל ספרות חוזרות.
  
  עבור הרחבת ה-37, חיסור של 1 וחלוקה ב-12 מתקבל:

  כוכב#	נקודות	(נקודות-1)÷12	מספר מגן־דוד?
  3	37	3	yes
  -	397	33	no
  -	3997	333	no
  -	39997	3333	no
  -	399997	33333	no
  -	3999997	333333	no
  -	....	....	no

  אף אחד מהם אינו מספר מגן־דוד, פרט ל־37, שכן 33, 333, 3333, ... עד אינסוף אינם מספרים משולשיים לעולם, כפי שנאמר לעיל.
  
  המשמעות המטפיזית של הדבר אינה ברורה. אך הוא מדגיש את הייחודיות של הזוג הראשון, 37 ו־73, שהם מושלמים — היחידים שבהם שניהם מספרי כוכב, כוכב של כוכבים ייחודי, נוצץ ויפהפה. לחזור
   
• [6] אני חושב ש־77 הוא בעיקר עבור "מזל". מילה זו מופיעה במלכים ב כ״ג:ה׳ ומשמעותה כוכבים/מזלות.
  
  כוכב 77 = 35,113 נקודות = ‎1×13×37×73, כלומר מכפלת כל מספרי הכוכב עד 73 = חכמה.
  
  זהו המצב... אתם מבינים, אנחנו צריכים להסתכל על התפקודיות של המתמטיקה: על המספרים, על הצורות שלהם ועל המשמעות שלהם — כשפה, כמערכת תקשורת.
  
  אז מהי בעצם "הכפלה"? זוהי עוצמה מורחבת, אם מדובר בכפל עצמי, העוצמה נובעת ממבנה המאשר את עצמו. במקרה זה, הכפלה — כלומר הצטברות הכוח הגדולה — נובעת ממספרי ה״כוכב״, מן הכוכבים עד הכוכב ה־73, אשר מייצג גם את הכוכב הגדול שבתוך הכפלה וגם את הקריסה חזרה אל 1 כפי שהוא.
  
  במובן התקשורתי: חכמה בראש ובראשונה, שהיא הגבול, נקודת הראשית מלמעלה והסיום מלמטה.
  ואפשר לומר זאת גם להפך: ‎73×37×13×1 — כלומר, להתחיל מן היווצרות הכוכב הראשונית. המזל מתחיל שם, במקום שבו יש הגדרה של חלל וכדומה, ואז הוא משתלשל ויורד אל כדור הארץ מן הכוכבים/המזלות, כאשר העדשה נעשית קטנה וממוקדת יותר ויותר, עד שהיא מגיעה לנקודה האולטימטיבית — שדה האיחוד אל תוך בית המקדש הקדוש (אל נקודת המרכז של הבריאה).
  
  חכמה היא נקודה מאוחדת ובלתי ניתנת לשבירה, סינגולריות המאפשרת לבינה לקחת פיקוד. 37 הוא שוב אותו העוצמה, אך עם מבנה ממוקד יותר; הוא נובע מן הסדר עצמו, מסדר האותיות. 13 הוא יעד האיחוד של שני הצדדים, שכן הוא עצמו אחד — "אחד", והוא מבטא אהבה הבאה לידי זהות אחת, 1. זהו מחזור מושלם, שבו 1 עצמו מייצג את הנקודה החוזרת אל החכמה. יתר על כן:סביר להניח שקיימים פרקטלים של המבנה הזה (נשמע מאורן עברון).
  
  מעניין לציין שעשרת מספרי הכוכב הראשונים עד ישראל, כאשר מכפילים אותם:
  1×13×37×73×121×181×253×337×433×541
  =15359160021942708829
  סכום האלפים:
  =15+359+160+021+942+708+829 =37×82 (הבל × פה־בית), וסכום הספרות הוא 82
  
  בספר גינת אגוז מראה הרב כי סכום האלפים הוא מערכת בעלת עוצמה גדולה, המגלה מציאות נסתרת. זהו הספר היחיד עד כה שקראתי שמציג מערכת זו. לחזור
   

דירוגים 10 / 10
מספר דירוגים 4

הדירוג שלך: 12345678910